חקירה נגדית
שלב החקירה הנגדית הוא אחד משיאיו של כל הליך משפטי שנחקרים במהלכו עדים. לאחר שהעד נחקר על ידי עורך הדין שלו בחקירה ראשית, קם מספסלו עורך הדין של הצד שכנגד ואט אט מנסה למוטט את גרסתו של העד, לחשוף את חוסר אמינותו, להוציא מהעד הודאות שיתמכו בגרסת לקוחו ולהציג את מארג הראיות שאמור להוביל לחשיפת האמת.
שלב החקירה הנגדית הוא מאבק מוחות בין העורך דין החוקר לבין העד, ועורך דין מקצועי אמור להכין את עצמו לכל תשובה אפשרית של העד ולדעת לאיזה כיוון להוביל את החקירה בהתאם לאותה תשובה. לא תמיד זה קורה. לעתים החקירה הנגדית מפתיעה את עורך הדין ונהפכת לחרב פיפיות שמזיקה ללקוח.
לחקירה הנגדית, שני תפקידים מרכזיים: להביא בפני בית המשפט את כל המידע הרלוונטי לגרסתך, שלא עלה בחקירה הראשית של העד של הצד שכנגד, ולהעמיד את גרסת העד במבחן האמת.
וויתור על החקירה הנגדית
לאחר שעורך הדין חקר את העד מטעמו בחקירה ראשית (לרוב הדבר מקובל בהליכים פליליים. בהליכים אזרחיים מוגש בדרך כלל תצהיר עדות מטעם העד, שמחליף את החקירה הראשית), רשאי עורך הדין של הצד השני לוותר על חקירה נגדית. במקרה כזה תסתיים העדות והעד יירד מדוכן העדים.
על עורך הדין לשקול היטב אם רצוי בנסיבות העניין לערוך חקירה נגדית. אם החקירה הראשית לא הזיקה לעניין, או אף הועילה, יש לשקול את הטעם בקיום חקירה נגדית. ברוב הדיונים מטרת החקירה הנגדית היא לא להרוס לגמרי את כל העדות, אלא לגרוע מכוחה ומכוח תוצאותיה.
תקיפת אמינות העד
השלב שבו הסנגור מנסה לתקוף את אמינות העד נחשב השלב הרגיש ביותר במהלך החקירה הנגדית, וכולל חדירה לעברו של העד, לאורחות חייו, לעיסוקו ולהרשעותיו הקודמות. הרשעות קודמות, יש להזכיר, אי אפשר להציג בחקירה הנגדית לגבי הנאשם עצמו, אבל ניתן להציג בנוגע לעד.
יש לזכור, לפי כללי האתיקה של לשכת עורכי הדין, חקירה נגדית חייבת להיעשות בהגינות. על כן, אסור לחקור עד בצורה שתעליב אותו, תפחיד אותו, תבייש אותו או תגרום להטעיית בית המשפט.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי