מכירת אלכוהול לקטין
האיסור על מכירת אלכוהול לקטין מוגדר בסעיף 193א לחוק העונשין, התשל״ז-1977, ומתפרש כאסור על מקרים של מכירת אלכוהול לקטינים, אך גם על מקרים של עידוד או שידול של קטין לשתיית אלכוהול, ומקרים של אספקת משקה אלכוהולי לקטין.
מבחינה משפטית החוק אינו חף מקשיים, שכן מטיל ״אחריות קפידה״ על העבירה, באופן שלא נדרש להוכיח את מודעותו של מבצע העבירה לכך שהוא מבצע אותה, או לכך שמדובר בקטין, ומספיק שהתקיימו יסודותיה העובדתיים של העבירה - מכירת אלכוהול לקטין - ושהמוכר לא ביקש תעודת זהות.
זאת, לאור ״חזקת המודעות״ הקובעת כי אלא אם הוכח אחרת, חזקה כי אדם ידע שמדובר בקטין. בפסיקה נשמעת רבות הטענה שמדובר בחזקה שאינה חוקתית, ומהווה פגיעה גדולה מאוד באפשרות הנאשם להגן על עצמו, כשאין ביכולתו להוכיח שלא ידע שמדובר בקטין עת מכר לו אלכוהול.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי