מרמה והפרת אמונים
עבירת מרמה והפרת אמונים מעוגנת בסעיף 284 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, והוא קובע כך:
"עובד הציבור העושה במילוי תפקידו מעשה מירמה או הפרת אמונים הפוגע בציבור, אף אם לא היה במעשה משום עבירה אילו נעשה כנגד יחיד, דינו – מאסר שלוש שנים".
עבירת מרמה והפרת אמונים נחקקה מתוך כוונה של שמירת טוהר המידות של עובדי ציבור ווידוא כי השלטון ומערכותיו מתנהלים באופן ראוי וערכי.
סעיף החוק מנוסח באופן כללי מאוד ומעלה שאלה ביחס לפעולות אשר יוגדרו כעבירות מרמה והפרת אמונים ואילו ייחשבו ללגיטימיות. גם בתי המשפט מבינים כי מדובר ב"סעיף סל" העלול להוביל במקרים מסוימים לזיכוי. גם אם יקבע כי פעילות עובד הציבור לא הייתה לחלוטין תקינה ולגיטימית, בית המשפט עלול לראותה כאי תקינות מנהלית או בעיה ארגונית ולא כעבירת מרמה של ממש.
כאמור, על מנת שפעולה מסויימת תיחשב למרמה והפרת אמונים יש צורך בהתגבשות של 3 יסודות:
- עובר העבירה הוא עובד ציבור.
- עובד הציבור ביצע את העבירה במסגרת תפקידו.
- העבירה גרמה לפגיעה בציבור.
כאשר אנו מדברים על פגיעה בציבור, הפסיקה קבעה כי הפגיעה לא חייבת להיות חומרית (נזק כספי ישיר לציבור) ודי בכך כי עצם המעשה פגע באמון הציבור ביחס לשלטון. הכוונה היא שעבירה זו של מרמה והפרת אמונים היא עבירה התנהגותית ובחינתה היא לא ברכיב התוצאתי. הנזק מעבירה זו יכול להיות נזק מופשט כמו אבדן אמון הציבור.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי