נטל ההוכחה
באופן כללי קיימים בשיטת המשפט הישראלי שני נטלי הוכחה: האחד – נטל ההוכחה במשפט הפלילי, המחייב שכנוע מעבר לכל ספק סביר, והשני – נטל ההוכחה במשפט האזרחי, המסתפק ברמת שכנוע בדרגת הטיית מאזן ההסתברות.
במשפט הפלילי
עקרון יסוד במשפט הפלילי הוא כי נדרשת מהתביעה מידת הוכחה כדי שכנועו של בית המשפט מעבר לכל ספק סביר בדבר אשמתו של נאשם על מנת להרשיעו.
אמת המידה המחמירה, לפיה אין הרשעה בפלילים אלא אם כן יש ראיות לאשמה שמידתן מעבר לכל ספק סביר, נובעת מחומרתה היתרה של ההרשעה בפלילים, המלווה בענישה קשה ובתיוג חברתי שלילי לאורך שנים.
מהו "הספק הסביר" וכיצד יש לתרגם מושג מופשט זה לאמת מידה מוחשית ובהירה, אשר תוכל להנחות את בית המשפט?
במהלך המאה ה- 19 השתרש הסטנדרט של "מעבר לכל ספק סביר", כרף ההוכחה הנדרש לשם הרשעה בפלילים. המלומדים מצביעים על כך שאז ניסו להתוות דרך ביניים בין חתירה לאמת מוחלטת נעדרת כל ספק לבין הסתפקות באמת מוצקה המבוססת על חושיו המוגבלים של אדם.
אף בפסק הדין דמיאניוק, בית המשפט מגיע לכלל מסקנה, כי הוכחת האשמה בפלילים אינה צריכה להיות במידה של וודאות מוחלטת, כי אם במידה הקרובה מאוד לוודאות.
ה"ספק הסביר" הוא ספק שניתן להסבירו, ספק באשר לאשמתו של הנאשם נוכח קיומה של אפשרות בת אחיזה הגיונית במציאות, כי הנאשם לא ביצע את העבירות המיוחסות לו. על מנת להוכיח את אשמת הנאשם במידה הקרובה מאוד לוודאות, יש להתגבר על ספק זה.
במישור האזרחי
המשפט מבדיל היטב וקובע כללים שונים לגבי החובות ומהותם בין המשפט האזרחי למשפט הפלילי. בשונה מהמשפט הפלילי, במישור האזרחי - חיוב או זיכוי בדין הוא רק על פי נטיית מאזן ההסתברויות לטובת צד אחד. מידת ההוכחה היא הטיית מאזן ההסתברות לאחר שבית המשפט בוחן את מהימנותן של הראיות אשר הובאו בפניו, את דיותן ואת המשקל שיש להעניק להן, ומגיע למסקנה כי גרסה אחת סבירה יותר ומתקבלת יותר על הדעת מן הגרסה שכנגד. על התובע להוכיח את תביעתו במשקל של למעלה מחמישים אחוזים בלבד, כדי לצאת ידי חובתו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי