עבירת יידוי אבנים
עבירת יידוי אבנים והענישה בגינה מעוגנות בסעיף 332 לחוק העונשין. יידוי אבנים יכול להתבצע על ידי יחיד או על ידי קבוצה, תוך ניסיון לפגיעה פיזית בבני אדם או בכלי רכב והעונש המירבי בגין ביצוע עבירה זו הוא עד 20 שנה.
עד לתיקון החקיקה שבוצע בשנת 2015, בתי המשפט נהגו לפסוק ענישה שבין שנה לשנתיים למיידי אבנים ואף פחות מכך, בעיקר בשל הקושי של התביעה להוכיח כוונה לפגיעה (ראו: ע"פ 411/09 אבראהים גדיר נ' מ"י, ע"פ 1713/11 מחמד אבו דבוס נ' מ"י וע"פ 1777/11 פלוני נ' מ"י).
בחלוף השנים, יידויי האבנים התגברו ורמת הענישה נותרה מקלה למדי על כן, הממשלה נקטה בחקיקת תיקון לחוק אשר יביא להחמרה בענישה, גם אם לא הוכחה כוונה לפגיעה. התיקון כאמור, אושר בכנסת ביולי 2015.
מרבית מיידי האבנים שנתפסים ומובאים לדין הם קטינים וככאלה, בית המשפט משתדל להימנע מהרשעה וגזירת מאסר בפועל. יחד עם זאת, לעיתים נדירות ובמקרים מתאימים בית המשפט ירשיע מי שנאשם ביידוי אבנים, בעבירת רצח.
בשנת 2013, ואאל אל ערג'ה (לשעבר איש במנגנוני הביטחון הפלסטינים) יידה אבנים לעבר כביש 60 ורצח את אשר פלמר ובנו הקטן. הוא נתפס והודה בחקירתו במעשים שיוחסו לו, אך טען כי לא התכוון להרוג. העניין הגיע להכרעת בית המשפט הצבאי במחנה עופר אשר הרשיע אותו בשורה ארוכה של ניסיונות רצח ביחס למקרים בהם השליך אבנים באותה שיטה. על אף שמדובר בהכרעת דין יוצאת דופן, בית המשפט הצבאי קבע כי לא כל זריקת אבן תיחשב לניסיון רצח.
בשנת 2015, כמענה נוסף לסוגייה זו, הכנסת אישרה בהוראת שעה, הצעת חוק להטלת עונשי מינימום על מיידי אבנים המאפשרת בין היתר, שלילת קצבאות ביטוח לאומי ממי שיידה אבנים ומהורים לקטינים שיידו אבנים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי