פיצויים לנאשם שזוכה
במקרים בהם משפט פלילי מסתיים בזיכוי נאשם, הוא יהיה זכאי לקבלת פיצויים בגין תקופת מעצרו וכן, לתשלום עבור הוצאות הגנתו. זכות זו מעוגנת בסעיף 80(א) לחוק העונשין.
גובה הפיצוי לנאשם בגין תקופת מעצרו ייקבעו בהתאם לתקנות ובאשר להוצאות המשפט, על הסניגור המייצג את הנאשם להציג בפני בית המשפט את הקבלות כנגד ההוצאות שנגרמו לנאשם.
סעיף 80(א) מגלם שתי סיטואציות בהם ייפסק לנאשם תלשום פיצויים והוצאות:
במקרים שלא היה יסוד לאשמה - כלומר, מקרים בהם לא היה מקום להעמיד את הנאשם לדין. פעמים בודדות הוכרו מקרים כאלה בפסיקה.
נסיבות אחרות המצדיקות זאת – סיטואציה זו מגלמת את רוב המקרים שבגינם בית המשפט יפסוק תשלום הוצאות ופיצויים לנאשם. כאמור, עילה זו היא עמומה ואינה מוגדרת בגבולות מסוימים. למעשה, זה מקנה לבית המשפט שיקול דעת רחב לקבוע אילו מקרים יכנסו בגדרי עילה זו. בשורה ארוכה של פסקי דין, קבע בית המשפט העליון כי יש לפרש עילה זו באופן רחב לאורו של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
בשיקולים האם לפסוק לנאשם שזוכה פיצויים והוצאות משפט, בית המשפט יביא בחשבון גם: התנהגות המשטרה והתביעה, שתיקת הנאשם בחקירתו, שקרי הנאשם, האם הזיכוי הוא זיכוי מוחלט או זיכוי מחמת הספק?, התנהגות עדי התביעה, התנהגות הנאשם וכו'.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עםעורך דין פלילי