צו מבחן
צו מבחן ניתן במסגרת פקודת המבחן (נוסח חדש), תשכ"ט- 1969. סעיף 1 לפקודה קובע:
"הואשם אדם בעבירה, וראה בית המשפט שהאישום הוכח, אלא שבהתחשב בנסיבות הענין, ובכללן אופיו של האדם, עברו, תנאי ביתו, בריאותו הגופנית ומצבו השכלי, טיב העבירה שעבר וכל נסיבה מקילה שבה נעברה העבירה, ראוי לפי דעתו, לשחרר את העבריין על מנת להעמידו במבחן, רשאי בית המשפט לעשות אחת מאלה: להרשיעו וליתן צו מבחן; או ליתן צו מבחן בלי להרשיעו..."
צו מבחן זוהי תקופת ניסיון לאדם שנמצא אשם בדין, תקופה בה יעמוד בפיקוח קצין מבחן וייעזר בהדרכתו. צו המבחן ניתן על ידי בית משפט, על יסוד הערכה פסיכו-סוציאלית הכלולה בתסקיר קצין מבחן. מתן הצו מותנה בהסכמתו של האדם להימצא בפיקוחו של קצין מבחן, שכן המבחן אינו עונש אלא דרך של טיפול. כאשר המבחן אינו עולה יפה, ניתן לחדש את הדיון המשפטי ביוזמת קצין המבחן.
אם כך, צו המבחן משמש אמצעי מובהק לשיקום העבריין. צו המבחן אינו נושא אופי עונשי או מיסוד גמול, או מיסוד הרתעה. העמדת נאשם תחת צו פיקוח של קצין מבחן איננה עונש כלל, כמו העובדה שאין בו משום עונש חלופי, אלא שמדובר על אמצעי שיקומי. הרעיון שעומד בבסיסו הוא שהנאשם אינו נענש על העבירה לאחר שאשמתו בה הוכחה.
כמו- כן, אין בדרך כלל קורלציה בין המבחן לחומרתה של העבירה, אלא במוקד ההתייחסות מצויים צרכיו השיקומיים של העבריין, כאשר אופי העבירה ונסיבותיה עשויים לשמש אינדיקציה לגורמי ההשפעה להם נתון הנאשם.
תוקף הצו
לצו מבחן מתקיים תוקף שעומד בין חצי שנה לשלוש שנים על פי סעיף 4 לפקודה וניתן להאריך אותו בלבד שלא יעברו 3 שנים, על פי סעיף 22 לפקודה. אילו הנאשם לא ממלא אחר הצו, יהיה ניתן להטיל עליו סנקציות, על פי סעיף 20 לפקודה – הסנקציות כוללות מתן אזהרה, הטלת קנס, הרשעה ועונש לאחר הפרת המבחן.
בתי המשפט נותנים משקל להערכתו המקצועית של שירות המבחן לעניין משך זמן הצו, ולרוב הערכת השרות היא הקובעת ואין מקום להאריך מעבר למה שנדרש.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי