ראיות נסיבתיות
כלל ידוע הוא כי כוחן של ראיות נסיבתיות אינו נופל מכוחן של ראיות ישירות וניתן לבסס עליהן בלבד הרשעה בפלילים, ובלבד שניתן להסיק מהן מסקנה הגיונית אחת ויחידה, שאין בלתה.
בית המשפט העליון, חזר ושנה הלכה זו במהלך השנים, עד כי הפכה לכלל שאין עליו עוררין. יחד עם זאת, לא נתעלם מעיני בתי המשפט הקושי הטמון בהרשעה על סמך ראיות נסיבתיות בלבד, קושי הייחודי לראיות מסוג זה והוא ההסתמכות על ההיסק ההגיוני והחשש מפני טעות אפשרית הקיימת על פי דרך זו. טרם הרשעת הנאשם, על בית המשפט ליתן את דעתו להסבר החלופי אשר סיפק הנאשם, או כל הסבר סביר אחר המתיישב עם חפותו של הנאשם, אשר יש לו בסיס בחומר הראיות, ולבחון אם יש בכך כדי לשלול את המסקנה המפלילה העולה מן הראיות.
כדי להתמודד עם הקושי האמור פותח בפסיקה מבחן תלת שלבי לבחינת הראיות הנסיבתיות:
בשלב ראשון - נבחנת כל ראייה נסיבתית בפני עצמה כדי לקבוע אם ניתן להשתית עליה ממצא עובדתי.
בשלב שני - נבחנת מסכת הראיות כולה לצורך קביעה האם היא מערבת, לכאורה, את הנאשם בביצוע העבירה, כאשר הסקת המסקנה המפלילה היא תולדה של הערכה מושכלת של הראיות, בהתבסס על ניסיון החיים ועל השכל הישר. המסקנה המפלילה עשויה להתקבל גם מצירופן של כמה ראיות נסיבתיות, אשר כל אחת בנפרד אמנם אינה מספיקה לצורך הפללה, אך משקלן המצטבר מספיק לצורך כך.
בשלב שלישי - מועבר הנטל אל הנאשם להציע הסבר העשוי לשלול את ההנחה המפלילה העומדת נגדו. הסבר חלופי למערכת הראיות הנסיבתית, העשוי להותיר ספק סביר ביחס להנחה המפלילה את הנאשם, די בו כדי לזכותו.
בית המשפט מניח את התזה המפלילה של התביעה מול האנטי תזה של ההגנה, ובוחן האם מכלול הראיות הנסיבתיות שולל מעבר לכל ספק סביר את גרסתו והסברו של הנאשם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי