רצח נשים
רצח נשים (או: פמיסייד) הוא פשע שנאה המכוון כלפי נשים רק בשל היותן נשים. המונח "רצח נשים" החל להופיע בלקסיקון המשפטי האנגלי כבר בשנת 1848 ואמנם, השימוש בו נעשה לעיתים נדירות.
בשנות ה-70, המונח נעשה פופולארי יותר, לאור צמיחת התנועה הפמינסטית ובמאה ה-21, החלו לעשות שימוש במונח זה גם במסגרת הספרות המדעית.
בשל העובדה כי רצח נשים מתרחש לרוב בתוך המסגרת המשפחתית או הזוגית – המקום שבו האישה אמורה להרגיש הכי בטוח – הוא הופך לייחודי ביחס למעשי רצח על רקע אלימות ברחוב או על רקע פשע מאורגן.
איו ספק בכך שרצח נשים היא תופעה גלובלית וגם כאן בישראל, היא נחשבת למכת מדינה. משנת 2000 ועד שנת 2016 נרצחו בממוצע 20 נשים בכל שנה. לרוב, במסגרת הזוגית או המשפחתית.
מדו"ח המבקר של המשרד לביטחון פנים משנת 2014, נמצאו ליקויים רבים בטיפול המשטרה במקרי רצח נשים למשל: היעדר חוקרי אלמ"ב דוברי ערבית או רוסית, חוסר בחוקרי אלמ"ב שעובדים במהלך השבתות והחגים, היעדר עדכון המתלוננות באופן שוטף על מצב החשוד ועוד.
כמו כן, בתי המשפט לרוב ישיתו עונש קל יחסית על גבר אלים. למשל, בשנת 2017 יוסף ברוך רצח את אישתו במלון בתל אביב לאחר שחנק אותה עם כרית וניסה להתאבד. בשל היעדר עבר פלילי, בית המשפט החליט שלא לגזור עליו מאסר עולם (כנהוג בעבירות רצח). גבר אלים שנכלא לתקופה שהיא פחות משנה וחצי לרוב לא יקבל טיפול במסגרת מאסר כה קצר, מאחר שטיפול נמשך לפחות שנה וחצי. כך, גברים אלימים חוזרים להלך אימים על בנות זוגן עד שלבסוף הם שולחים יד בנפשן.
בשנת 2019 מיכל סלה ז"ל נרצחה על ידי בעלה מול ביתה התינוקת. הפרשה קיבלה תשומת לב תקשורתית וציבורית רבה. בעקבות הרצח, אחותה של מיכל – לילי בן עמי הקימה את העמותה "פורום מיכל סלה" לשם הנצחתה ולשם המאבק באלימות נגד נשים.
בתקופת הקורונה שהחלה בתחילת שנת 2020 תופעת האלימות כלפי נשים גאתה בייחוד בשל שהיה ממושכת של בני הזוג בבית במסגרת סגר או בידוד. נכון ליום 03/09/20, מתחילת 2020 נרצחו בישראל 12 נשים – ביניהן: מאיה ווישניאק ז"ל, טטיאנה חייקין ז"ל ונסרין ג'בארה ז"ל.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות אלימות