אי הרשעה
ברירת המחדל בהליך הפלילי הינה שכאשר בית המשפט קובע שנאשם ביצע עבירה פלילית, אז הוא מרשיע אותו על פי חוק. המשמעות היא שלאחר ההרשעה יוותר רישום פלילי בגיליון ההרשעות של הנאשם, וכן ייגזר עליו עונש.
עם זאת, לכלל דנא יש חריג, הנקרא "אי הרשעה". כלומר, לבית המשפט ישנה סמכות במקרים מסוימים לקבוע כי נאשם ביצע עבירה פלילית, אך להימנע מלהרשיעו בדין. המשמעות במקרים כאלו יכולה להיות אקוטית, במיוחד לנאשמים שאין להם עבר פלילי קודם, כאשר הרשעה פלילית יכולה לפגועה פגיעה ממשית בעתידם. לאמור, אי הרשעה, משמעותה גם היעדר רישום פלילי.
על מנת שבית המשפט לא ירשיע נאשם, יש להוכיח כי הרשעה תגרום לנזק קונקרטי לנאשם, כך לדוגמא יש צורך להוכיח כי במידה והנאשם יורשע הוא יפוטר מעבודתו או שייגרם לו נזק ממשי אחר. לדוגמא נאשם שרוצה להוציא ויזה למדינה זרה ובמידה ויורשע הדבר יכול להביא לשלילת בקשתו. בנוסף יש להראות שלנאשם אין הרשעות קודמות. אם כי במקרים חריגים ביותר, גם כאשר יש לנאשם הרשעה קודמת, בית המשפט יוכל לסיים את ההליך החדש ללא הרשעה. במקרים בהם בית המשפט בוחן בקשה לסיום הליך ללא הרשעה בית המשפט מפנה את הנאשם לשירות המבחן לצורך קבלת המלצה ממנו. העדר המלצה משירות המבחן תפחית כמעט לחלוטין את הסיכוי שביהמ"ש ייעתר לבקשה שלא להרשיע נאשם.
חשוב לזכור כי גם אם בית המשפט קבע כי נאשם לא יורשע, הוא עדיין יכול להטיל על נאשם עונש, כגון: של"צ (עבודות לתועלת הציבור), פיצוי חתימה על התחייבות ועוד.
לפירוט נוסף בנושא אי הרשעה לחצו כאן!!
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי