איסור פרסום
סוגיית האיסור לפרסם פרטים מזהים של אדם הנחשד בפלילים מצריכה איזון בין עקרונות יסוד וזכויות חוקתיות הניצבות משני צדי המתרס. מצד אחד, נמצא הכלל הנובע מעקרון העל בדבר פומביות הדיון בבית המשפט. עקרון זה מכתיב שכלל, פרטיו של הליך שיפוטי, כמו גם זהות של בעלי הדין, יהיו גלויים וחשופים לעיני הציבור. יש בפומביות הדיון כדי לחזק את אמון הציבור במערכת השפיטה. מצד שני, עומדות זכויות האדם לכבוד, לשם טוב ולפרטיות, המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
המחוקק הכתיב את נקודת האיזון הנורמטיבית בין הזכויות המתנגשות בקבעו כי עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת הם הכלל והם ייסוגו לאחור מפני הצורך להגן על שמו הטוב ופרטיות חשוד רק בהתקיים נסיבות חריגות.
בפסיקה נקבע כי בית המשפט יאסור את הפרסום בהתקיים שני תנאים מצטברים. האחד, צריך להראות כי נגרם "נזק חמור" כתוצאה מהפרסום ואין די ב"נזק רגיל". השני, ראוי להעדיף את מניעת הנזק החמור על פני העניין הציבורי שבפרסום. נפסק כי שני התנאים הנ"ל קשורים זה בזה ומקיימים ביניהם יחסי גומלין: ככל שהעניין הציבורי שבפרסום רב יותר, כך יידרש המבקש להוכיח כי הנזק החמור שעלול להיגרם לו הוא רב יותר. ככל שהוכח כי ההסתברות לקרותו של "נזק חמור" ומידתו של הנזק גבוהים יותר, כך יידרש עניין ציבורי רב יותר כדי שלא לאסור את הפרסום.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי