הפצת מחלה ברשלנות או במזיד
עבירת הפצת מחלה ברשלנות או במזיד חוקקה על מנת להגן על שלום הציבור ובריאותו ולצידה נקבעו עונשי מאסר ממושכים.
סעיף 218 לחוק העונשין קובע איסור על ביצוע מעשה העלול להפיץ מחלה שיש בה סכנת נפשות. העבירה מתהווה בהתקיימותם של שני רכיבים עיקריים-
"מעשה" - רכיב התנהגותי המתאר עשיית פעולה שעלולה להביא להדבקת אחרים במחלה מסכנת חיים. אין זה משנה אם מדובר בהדבקה של יחיד או קבוצה אנשים.
"מחלה שיש בה סכנת נפשות" - רכיב נסיבתי ביחס לסכנה של המחלה גם אם אין המדובר בסכנה מיידית. למשל, נגיף האיידס ידוע בספרות הרפואית כנגיף מסכן חיים.
החוק מבחין בין מצב בו ההדבקה נעשתה ברשלנות - למשל, עקב טיפול רפואי רשלני - לבין מצב בו ההדבקה נעשתה במזיד.
אם ההדבקה בוצעה עקב רשלנות - העונש יהיה עד 3 שנות מאסר ואילו במקרה בו ההדבקה בוצעה במזיד - העונש יהיה עד 7 שנות מאסר.
על מנת להוכיח הדבקה במזיד יש להוכיח בנוסף כי עובר העבירה היה מודע למעשיו ופעל מתוך כוונה להפיץ את המחלה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי