זכות השתיקה
זכות השתיקה הינה זכות יסוד הנגזרת מכוח חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. למעשה, מדובר בזכות שהיא אחת מעקרונות היסוד במשפט הפלילי והיא מקנה חיסיון מפני הפללה עצמית.
למשל, אדם המצוי בחקירה משטרתית או חקירה פלילית, שמורה לו הזכות לשתוק בעת תשאול על ידי חוקריו וזאת, על מנת למנוע הפללה עצמית כאשר התשובה לשאלות עלולה להפלילו.
זכות השתיקה מעוגנת בסעיף 28 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ״ו–1996: "אדם אינו חייב לומר דבר העלול להפלילו, כי כל דבר שיאמר עשוי לשמש ראיה נגדו וכן כי הימנעותו מלהשיב על שאלות עשויה לחזק את הראיות נגדו".
בפס"ד רע"פ 3445/01 מישל אלמליח נ' מדינה ישראל עשה בית המשפט העליון הבחנה בין נחקר שהוא עד לבין נחקר שהוא חשוד וקבע כי כאשר מעמדו של נחקר משתנה מעד לחשוד, זכות השתיקה שלו הופכת לרחבה יותר באופן כזה שהוא יכול לשתוק גם ביחס לשאלות שהיה נשאל אילו היה עד והיה מחויב להשיב עליהן.
על אף שמדובר בזכות שלא ניתן לשלול אותה היא עלולה להביא לחיזוק הראיות כנגד החשוד. כמו כן, במידה וגרסת החשוד תובא במועד מאוחר יותר וללא הצדק המתקבל על הדעת בית המשפט עלול להתייחס לגרסה זו כעדות כבודה שהמשקל שלה יהיה בין מועט לאפסי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי