חיפוש על ידי שוטר - פרשת בן חיים
הלכת בן חיים הינה הלכה שהתקבלה בבית המשפט העליון שנקבעו בה הכללים בהם בית המשפט יוכל לפסול ראיות שהושגו אגב חיפוש לא חוקי בהתאם לדוקטורינת הפסילה הפסיקתית.
בסוף מאי 2007, בשעת בוקר, הבחינו שני שוטרים ושוטרת, שהיו בסיור שגרתי באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב, באברהם בן חיים, תושב נתניה בן 60, ודרשו ממנו להזדהות. חיפוש מהיר במסוף המשטרתי העלה כי למר בן חיים יש בעברו רישום פלילי בגין עבירות שבוצעו לפני כעשור, אולם לא עומד נגדו צו מאסר.
אחד השוטרים ביקש מבן חיים לרוקן את תכולת כיסיו. בן חיים המבוהל, רוקן את כיס מכנסיו, ובין המסמכים שהוציא נתגלתה גם סכין שהחזיק ברשותו. הסכין, הסביר לשוטרים, משמשת אותו לקילוף פירות שכן אין לו שיניים תחתונות. השוטרים דחו את הטענה, עיכבו אותו לחקירה בגין החזקת פגיון והוא הובל לתחנת המשטרה. כעבור כמה חודשים הואשם בן חיים בהחזקת סכין שלא כדין.
בבית משפט השלום הוא זוכה מכל אשמה. שופט השלום דאז, דן מור, קבע כי לא היה יסוד לחשד סביר כלפי בן חיים, כנדרש בחוק, ולפיכך החיפוש שנערך בכליו לא היה חוקי והסכין אינה יכולה לשמש ראיה קבילה בבית המשפט.
ערעור שהגישה הפרקליטות לבית המשפט המחוזי התקבל - ובן חיים הורשע. השופטים לא הכריעו בשאלת חוקיות החיפוש, וקבעו כי גם בהנחה שהחיפוש היה בלתי חוקי, לא היה מקום לפסול את הסכין כראיה.
מהי הסכמה מודעת?
שורה של חוקים מסדירים את סמכויות החיפוש על גופו או בחפציו של אדם, הנתונות לשוטרי משטרת ישראל. לפי חוקים אלה, בהיעדר צו שיפוטי, מותנה החיפוש בקיומו של חשד סביר, שלפיו אותו אדם מחזיק בחפץ כלשהו שהחזקתו אסורה, או שהוא יעד לחיפוש מצד המשטרה. בהיעדר חשד סביר, רשאים השוטרים לערוך את החיפוש רק אם אותו אדם נתן את הסכמתו - "הסכמה מודעת" - לחיפוש.
השופטת ביניש קבעה בערעור כי על האדם להיות מודע לזכותו לסרב לחיפוש, ולכך שהסירוב לא ייזקף לחובתו: "כדי להבטיח שההסכמה לחיפוש היא הסכמת אמת, ואינה מבוססת אך על פערי הכוחות הטמונים במפגש בין שוטר לאזרח, נדרש השוטר המבקש את הסכמת האזרח לעריכת החיפוש להבהיר לו - כאשר הדבר רלוונטי - כי נתונה לו הזכות לסרב לביצוע החיפוש וכי הסירוב לא יפעל לחובתו".
הנשיאה לשעבר דחתה את עמדת הפרקליטות, שלפיה מספיק לבקש את הסכמתו של אדם כדי לערוך את החיפוש, ואין צורך לדקלם לו את זכויותיו או להשתמש בטפסים כדי לוודא שהוא מודע לזכותו. "נוכח פערי הכוחות והמידע הטבועים במפגש בין שוטר לאזרח, אין לקבל את ההנחה המוצעת על ידי המדינה, שלפיה האזרח ממילא יהיה מודע על יסוד בקשת ההסכמה לזכותו לסרב לביצוע החיפוש".
ביניש מתחה ביקורת על הגישה המוצעת על ידי המדינה, שלפיה מערכות האכיפה ובתי המשפט יבחנו על סמך נסיבות המקרה אם ניתנה הסכמה מודעת, והבהירה כי הדבר עלול להביא לפגיעה באזרחים שאינם מודעים לזכויותיהם.
בנוסף, הציגה ביניש רשימה לא סגורה של אמות מידה, שעשויות בנסיבות מתאימות לבסס חשד סביר כלפי אדם מסוים. במצב כזה, אין צורך לבקש את הסכמתו של אדם לחיפוש. כך, למשל, אין צורך בהסכמה לחיפוש אם אדם מתנהג בצורה חשודה, אם קיים בידי המשטרה מידע על עבירה שבוצעה במקום בו נמצא אדם או בקרבתו, או אם המשטרה מקבלת תיאור של חשוד בביצוע עבירה מסוימת באזור בו נמצא אותו אדם. היא הדגישה כי קיומו של עבר פלילי, במנותק מנסיבות חיצוניות קונקרטיות - כמו במקרה של בן חיים - אינו מספיק כשלעצמו כדי לגבש חשד סביר, ולא מסמיך שוטר לערוך חיפוש על גופו של אדם או בחפציו ללא צו.
לשיטתה, לו היה לשוטרים חשד סביר שבן חיים נושא סכין, הם היו מוסמכים לערוך חיפוש על גופו גם ללא צו. עם זאת, לפי ביניש, במקרה הזה לשוטרים היו לכל היותר חששות או ספקות, שלא התגבשו לחשד סביר ולכן החיפוש לא היה חוקי.
השופטים קבעו כי במקרה של בן חיים לא הייתה הסכמה מודעת. בן חיים הסכים לחיפוש מבלי שהיו מודע לזכות לסרב לו, ולכך שהסירוב לא ייזקף לחובתו. לפיכך, הוחלט לפסול את הסכין והסמים שנתפסו כראיות קבילות, וההרשעות בוטלו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בדיני מעצרים
