מחבוש
על-פי חוק השיפוט הצבאי, התשט"ו-1955, כחלק מאמצעי המשמעת הרבים שבית הדין המשמעתי הצבאי רשאי להטיל, נכלל המחבוש – עונש של שלילת חירות התנועה והחזקה במשמר, המוטל במסגרת צבאית.
סעיף 152 לחוק השיפוט הצבאי קובע כי קצין שיפוט זוטר יכול להטיל על חייל עד שבעה ימי מחבוש, ואילו סעיף 153 לחוק קובע כי קצין שיפוט בכיר יכול להטיל על חייל עד שלושים וחמישה ימי מחבוש. עם זאת, בפועל, הגביל הצבא וקבע שעונש המחבוש המקסימלי אשר ניתן להטיל יהיה עשרים ושמונה ימים בלבד, אותם יכולים להטיל אך ורק קצינים בדרגת אלוף משנה ומעלה; זאת, על אף שקצינים בדרגת סגן אלוף מוגדרים על פי החוק כקציני שיפוט בכירים. חייל שנידון לעונש מחבוש בפועל אמור לרצותו החל מרגע גזירתו, למעט מקרים מיוחדים המצדיקים דחייה, אשר קבועים בפקודות המטכ"ל. בנוסף, ניתן להגיש ערר על גזר הדין תוך שבעים ושתיים שעות למפקד של קצין השיפוט, או לפנות ללשכת האלוף הרלוונטי ליחידתו של החייל ולבקש להמתיק את העונש.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה במשפט צבאי