פטור עקב חרטה
הכוונה של המונח פטור עקב חרטה היא חרטה בעת ביצוע העבירה כבסיס לפטור מאחריות פלילית.
בסעיף 28 לחוק העונשין נקבע: "מי שניסה לעבור עבירה, לא יישא באחריות פלילית לניסיון, אם הוכיח שמחפץ נפשו בלבד ומתוך חרטה, חדל מהשלמת המעשה או תרם תרומה של ממש למניעת התוצאות שבהן מותנית השלמת העבירה".
כלומר, אדם שניסה לעבור עבירה פלילית אך התחרט על כך וחדל מהשלמת המעשה, יהיה פטור מאחריות פלילית.
בע"פ 5767/14 פלוני נ' מדינת ישראל, בית המשפט העליון בחן מהו המניע הנכון לחרטה על מנת לקבל את הפטור ופסק כי לחרטה יש שתי מניעים – מוסרי ותועלתני – כאשר המניע המוסרי מצביע על שינוי נפשי-פנימי שחל על הנאשם ואילו המניע התועלתני מצביע על שינוי בכדאיות השלמת העבירה (למשל, נאשם התחרט ולא פרץ לבית עסק משום שעברה לידו ניידת משטרה). בפסק הדין נקבע שעל החרטה להיות רגשית-מוסרית, כלומר, סעיף 28 דן ב'בעל תשובה' ולא במי ששוקל שיקולי כדאיות, כפי שנובע מדברי הכנסת ומדברי ההסבר להצעות החוק.
בע"פ 401/99 מצארווה נ' מדינת ישראל בוטלה הדרישה שעל החרטה להיות רגשית-מוסרית, ונקבע שניתן להסתפק בחזרה מהכוונה לבצע את העבירה. הנימוק שניתן לשינוי זה הוא שתכלית הוראת הפטור עקב חרטה היא לתמרץ את עובר העבירה לחזור בו מהשלמת העבירה, ולכן אין להערים קשיים ולהעמיד דרישות שאינן מתחייבות מהוראת הסעיף ומתכליתו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי