פרשת יונתן היילו
פרשת יונתן היילו היא מן המפורסמות מאחר והיא מהווה אבן בוחן ביחס לזכות להגנה עצמית בישראל. המקרה דומה במהותו לפרשת שי דרומי והפשיעה החקלאית וגם במקרה זה, הדעות היו חלוקות.
יונתן היילו נשפט בשנת 2013 ל-20 שנות מאסר בגין רצח האדם שאנס אותו, ירון איילין וכן, נפסק כי עליו לפצות את משפחתו של איילין. היילו ערער לבית המשפט העליון אשר שינה את ההרשעה בעבירת הרצח להרשעה בעבירת הריגה והעונש הופחת ל-12 שנות מאסר בפועל.
ההרשעה של היילו עוררה הדים בקרב הציבור – יש שסברו כי חיי אדם הם ערך עליון גם אם מדובר באנס ויש שתמכו בהיילו שנהג מתוך כוונה להגן על עצמו. הדבר הביא להקמת מטה מאבק למען שחרורו. למרות ש-65 חברי כנסת, אנשי אקדמיה ופעילי זכויות נשים חתמו על העצומה לחון את היילו, משרד המשפטים התנגד לה.
בשנת 2017 הנשיא נענה בחיוב לבקשת החנינה והמיר חלק מעונש המאסר של היילו לעונש מאסר על תנאי. לבסוף, שוחרר היילו ביום 23/07/19 לאחר ריצוי 8 שנות מאסר. לאחר כשנה קבעה וועדת השחרורים כי היילו הפר את תנאי מעצרו 3 פעמים ולכן הוא הוחזר לכלא להמשך ריצוי המאסר לתקופה של שנה מתוך 40 חודשים שהוגדר בהם כ"אסיר ברישיון".
כחצי לאחר שחרורו מכלא רימונים, ביום 30/11/20, יונתן היילו נמצא ללא רוח חיים בחוף נתניה. עוה"ד אלון אייזנברג, שייצג את היילו אמר: "החלום מחוץ לכלא הפך לחלום בלהות. אף אחד לא חיכה לו בחוץ, לא נעשה לו שום שיקום ולא ניתנה לו תמיכה כלכלית."
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי.