תיקון מס' 113 לחוק העונשין
סעיף 40 א לחוק העונשין, הנושא את הכותרת "מטרה", קובע כדלקמן: "מטרתו של סימן זה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם, כדי שבית המשפט יקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה".
במרכזו של תיקון מס' 113 עומדות ארבע מטרות:
האחת, קביעת העקרונות והשיקולים המנחים בענישה – העקרונות שבמרכז החקיקה הם: גמול, שיקום, הגנה על שלום הציבור והרתעה (אישית וכללית). החוק מעגן את שיקולי הענישה שהיו מקובלים בפסיקה הישראלית שנים רבות.
השנייה, קביעת המשקל היחסי שיש לתת לכל אחד מן העקרונות והשיקולים – החוק אינו מסתפק בעיגון עקרונות הענישה, אלא קובע גם את משקלם היחסי של העקרונות ויוצר מדרג היררכי ביניהם. משקלם הנבדל של העקרונות בא לידי ביטוי באופן שבו בית המשפט נדרש להפעילם וביחס ביניהם.
השלישית, קביעת מתחם עונש הולם לעבירה – בליבת תיקון מס' 113 עומדת ההבחנה בין מתחם ענישה הולם לעבירה לבין העונש המתאים למבצעה. קביעת מתחם עונש הולם לעבירה, משמעה קביעה נורמטיבית- ערכית מצד בית המשפט של העונש המתאים לעבירה, בנסיבות ביצועה, ובהתעלם מנסיבותיו האישיות של מבצעה. את המתחם יש לקבוע לפי עקרון ההלימה, ובמסגרתו יש להביא בחשבון את הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ואת מידת הפגיעה בו, את מדיניות הענישה הנהוגה וכן את הנסיבות הקשורות לביצועה של העבירה.
הרביעית, קביעת העונש המתאים לנאשם בנסיבות המקרה – במטרה זו בא לידי ביטוי עקרון האינדיבידואליזציה בענישה. המחוקק ביקש להתרחק מהתפיסה של שוויון פורמלי, המדגישה את ההתאמה בין חומרת העבירה למידת בעונש, ובחר לחזק את התפיסה של שוויון מהותי אשר מביאה בחשבון גם את הנסיבות האישיות של הנאשם שאינן קשורות לביצוע העבירה.