העלבת עובד ציבור

עבירת העלבת עובד ציבור

זו לשונה של עבירת העלבת עובד ציבור שבסעיף 288 לחוק העונשין:

"המעליב בתנועות, במלים או במעשים, עובד הציבור, או דיין או פקיד של בית דין דתי או חבר ועדת חקירה לפי חוק ועדות חקירה, תשכ"ט-1968 , כשהם ממלאים תפקידם או בנוגע למילוי תפקידם, דינו - מאסר ששה חדשים".

עבירת העלבת עובד ציבור הינה עבירה התנהגותית, המעניקה הגנה מיוחדת לעובד הציבור במילוי תפקידו. היסוד העובדתי בנוי ממעשה העלבה, הנעשה ב"תנועות, במילים או במעשים" שהם מאפייני המעשה. הרכיב הנסיבתי בעבירה מחייב שההעלבה תהא כלפי עובד הציבור, כשהוא ממלא את תפקידו, או בנוגע למילוי תפקידו. אשר ליסוד הנפשי, נדרשת מחשבה פלילית רגילה, קרי - מודעות לטיב המעשה, ולהתקיימותן של הנסיבות. נוסח הסעיף אינו דורש קיומה של כוונה מיוחדת להעליב או לפגוע.

לשון סעיף העבירה מדגיש את הקשר בין מעשה ההעלבה לבין מילוי התפקיד הציבורי. נדרש, כי מעשה ההעלבה ייעשה כלפי עובד הציבור בעת מילוי התפקיד, או בנוגע למילוי התפקיד. תכלית זו נלמדת גם ממיקומה של העבירה בחוק העונשין – בפרק ט' שעניינו פגיעות בסדרי השלטון והמשפט, בסימן ד' העוסק בעבירות בשירות הציבור וכלפיו. הדבר נלמד גם מקרבתה של עבירת ההעלבה לעבירה של הפרעה לעובד הציבור. שתי עבירות אלו, בהצטרפותן לעבירה של תקיפת עובד ציבור בסעיף 381(ב) לחוק העונשין, משלימות יחדיו הסדר משולב, הפורש הגנה כוללת על עובדי הציבור במילוי תפקידם כדין.

הערך המוגן בעבירת העלבת עובד ציבור

השירות הציבורי הוא נדבך מהותי במערכת השלטון במשטר הדמוקרטי. הוא האמצעי המרכזי שבאמצעותו פועלות רשויות השלטון ליישום תפקידיהן על פי החוק; השירות הציבורי נועד לשרת את הציבור באותם תחומי פעולה שהופקדו בידיו. בלעדיו מוסדות השלטון לא יוכלו לפעול, ותשתית המשטר הדמוקרטי תיפגע.

עבירת העלבת עובד ציבור נועדה במהותה לפרוש הגנה על מערכת השירות הציבורי מפני פגיעות העלולות לפגוע ביכולתו לתפקד ולפעול כראוי להגשמת יעדיו. ללא הגנה על השירות הציבורי ועל כושרו לתפקד כראוי, לא יכון שירות ציבורי יעיל, המסוגל לעמוד במטלות ובאחריות המוטלות עליו. הצורך להגן על השירות הציבורי מחייב הגנה גם על עובד הציבור האינדיבידואלי, שבאמצעותו פועל השירות הציבורי. בלא מתן הגנה כזו, יתקשה עובד הציבור למלא את תפקידו בכשירות וביכולת מלאים, והמערכת עליה הוא נימנה לא תוכל להגשים את מלוא יעדיה למען האינטרס הציבורי.

העבירה של העלבת עובד ציבור שמה במרכזה את ההגנה על עובד הציבור, שהוטחו כלפיו דברי עלבון, אך תכליתה רחבה יותר. היא נועדה לפרוש הגנה על השירות הציבורי במשמעותו המוסדית-מערכתית, ולהבטיח את פעולתו התקינה בהתאם לכללי המינהל התקין. לא אינטרס הפרט ככזה הוא העומד במרכזה של הנורמה הפלילית, אלא האינטרס המערכתי הכללי, הניצב במוקד האיסור. ההגנה על עובד הציבור האינדיבידואלי במסגרת תפקידו נועדה להגן על מעמדו ויכולת תיפקודו של השירות הציבורי כנדבך מרכזי בפעולתן של רשויות השלטון.

פרשנות מונח "העלבה" והלכת אונגרפלד

המשמעות המילולית של המושג "העלבה" היא הכלמה, ביוש, השפלה, וכיוצא באלה, משמעויות שעניינן פגיעה בכבודו של אדם. מתחם המשמעויות הלשוניות של מושג זה הוא רחב, ומתפרש על פני קשת רחבה של ביטויים ומעשים פוגעניים, הנבדלים אלה מאלה באופיים ובחומרתם.

בית המשפט העליון, בדיון נוסף 1838/08 אונגרפלד נ' מדינת ישראל דן בשאלת היקף התפרסותה של עבירת "העלבת עובד ציבור". בפסק-דין מקיף ומפורט, עמדה השופטת א' פרוקצ'יה על המורכבות המיוחדת הנלווית להטלת איסור פלילי על ביטוי שלא כרוכה בו פגיעה פיזית באחר או ברכושו ועל חשיבותה של הזכות לחופש ביטוי במשפטנו.

נקבע כי מעשה "העלבה" על-פי האיסור הפלילי הקבוע בעבירת "העלבת עובד ציבור" אינו מותנה בשאלה אם דברי העלבון משקפים אמת או שקר, אלא "העלבה" מתקיימת כאשר היא מכוונת כלפי ליבת כבודו האישי של העובד. אין די בביטוי של אלימות מילולית בוטה, אלא נדרשת פגיעה עמוקה בשמו הטוב של העובד שיש בה כדי לבזותו בעיני אחרים.

במקרה דנן, המתלונן שימש בתפקיד שוטר במחלקת חקירות במשטרת חדרה; העותר הציב במשך שבעה ימים כרזה בפתח תחנת המשטרה ובה נכתב כי צריך לפטר את השוטר בגלל שיתוף פעולה עם עבריינים כלפי אלה שהתלוננו נגדם.

נקבע כי מבחינת הערך המוגן בעבירה, מדובר באמירות מתמשכות הפוגעות בליבה העמוקה של כבודו האישי של השוטר במילוי תפקידו, שכן יש באמירות אלה כדי להטיל דופי בטוהר-מידותיו של השוטר, להעלות פסול חמור בהגינותו במילוי תפקידו, ולהציגו כמי שמנצל את מעמדו הציבורי ואת סמכויותיו כדי לעשות יד אחת עם גורמים עברייניים שכלפיהם פועלים המשטרה ואנשיה מכוח סמכותם ואחריותם המקצועית.

לדעת רוב שופטי ההרכב (6 מול 3), העובדה שמיקומם של דברי העלבון נאמרו בפתח תחנת המשטרה ולעיני כל הבאים אליה והיוצאים ממנה, ותוכן הפגיעה היורדת לליבת מעמדו המוסרי והמקצועי של המתלונן בקשר למילוי תפקידו, כל אלה מכניסים אירוע זה לתחומי העבירה של העלבת עובד ציבור.

האם ההגנות מתחום חוק איסור לשון הרע, ובהן הטענות של "אמת דברתי" והגנת "תום הלב", עשויות לשמש טענות הגנה טובות כנגד האשמה בעבירה של העלבת עובד ציבור?

איסור זה מעצם טיבו מגביל את חופש הביטוי של האדם ומצר אותו. בהבנת טיבה של עבירה זו, ובהגדרת תחום התפרשותה נדרש, אפוא, להתמודד עם המתח הקיים בין תכלית האיסור הפלילי לבטא מסרים הפוגעים בעובד הציבור, לבין משמעות האיסור מבחינת הפגיעה הטמונה בו בחופש הביטוי וחופש הביקורת של הפרט כלפי עובדי ציבור וכלפי השירות הציבורי. נקודת האיזון המושגת בהתמודדות זו היא שמעצבת את מהותה של הנורמה הפלילית וקובעת את דרכי יישומה, הלכה למעשה.

בית המשפט המחוזי פסק כי הגנות אלה אינן ישימות לענין העבירה הפלילית של העלבת עובד ציבור. הטעם העיקרי לכך הוא כי תכליתה של עבירה זו הוא להגן על עובד הציבור ומערכת השירות הציבורי מפני פגיעה, להבדיל ממתן הגנה על שמו הטוב של האדם כפרט. לפיכך, ההגנות שבחוק איסור לשון הרע, שמקורן מתחום ההגנה על שמו הטוב של הפרט, אינן חלות בעניין העלבת עובד ציבור, ודין ההרשעה לעמוד בעינה. בית המשפט הצביע על ההתנגשות בין הערך המוגן בעבירה – הגנה על מעמד השירות הציבורי, לבין הערך החוקתי הנוגד, המגן על הזכות לחופש ביטוי, ועל הצורך לאזן ביניהם כראוי. בית המשפט היה ער לצורך להגדיר בצמצום את תחום התפרשותה של עבירת העלבת עובד ציבור בשל חשיבותו של חופש הביטוי והביקורת כנגד רשויות הציבור והשלטון. הוא עמד על הצורך להפעיל שיקול דעת מחמיר בהעמדה לדין על עבירה זו, ולהותיר את אכיפתה למקרים קיצוניים וחריגים בלבד. הוא פנה למחוקק בהצעה לשקול קביעת סייגים להיקף התפרשותה של עבירה זו, כדי לאזן באופן ראוי יותר בין האינטרסים הנוגדים הפועלים בענין זה.

לסיכום

סעיף 288 לחוק העונשין שעניינו העלבת עובד ציבור, בא להגן על אינטרסים לגיטימיים, ובראשם הגנה על תיפקודו של עובד הציבור. הגנה זו חיונית לקיומו של משטר תקין, ואין בה סתירה מיידית לערכי היסוד של השיטה, ובכללם חופש הביטוי. בעזרת הכלי הפרשני, העובר דרך זיהוי תכלית החקיקה, ויציקת תוכן מתאים למונח "העלבה", יכול ומוסמך בית המשפט לעצב את גבולות העבירה, לסייגה, או להזרים לתוכה הגנות שונות. בסופו של יום, בית המשפט עושה שימוש בהגיון בריא, חוש פרופורציה, ומתן משקל לחופש הביטוי; כל מקרה ונסיבותיו.

במידה וזומנתם לחקירה או הוגש נגדכם כתב אישום בגין עבירה זו פנו ללא דיחוי להתייעצות עם עורך דין פלילי הבקיא בתחום.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.