גניבה
סעיף 383 לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 מגדיר בהרחבה מהי למעשה גניבה, ומה יש לקיים כדי לגבש את קיומה של עבירת הגניבה, לאמור: מי שגונב חפץ שאפשר לגנוב, וללא הסכמת בעליו החוקיים, תוך שימוש בדרכי רמייה, ותוך כוונה לשלול את מושא הגניבה שלילת קבע, הרי שהוא "גנב". גם מי שמחזיק כחוק בחפץ של אדם אחר, אך שולח ידו באותו חפץ או אובייקט, מוגדר גם הוא "כגנב".
כדי לגנוב, יש צורך בגיבוש יסוד הנקרא "נטילה", והיא יכולה להיעשות או בהפחדה, או בתחבולה וגם אם הגונב מוצא את החפץ, אך נמנע מלהחזיר אותו לבעליו (וזאת כאשר אפשר למצוא את הבעלים- בקלות, לדוגמא: כאשר מוצאים תעודת זהות של אדם אחר).
עוד יסוד שיש לקיים לשם גיבוש עבירת הגניבה, הוא שהחפץ שנגנב הוא חפץ שאפשר למעשה לגנוב, אך הכוונה היא למעשה לכל דבר, אפילו אם הוא מחובר לקרקע, תלישתו ונטילתו, מהווה "נטילה שלא כדין", קרי: גניבה.
אם כן, על מנת שייתקיימו יסודות עבירות הגניבה, יש צורך כי תהיה כוונה לשלול את הדבר שנלקח "שלילת קבע" - דהיינו שלא תהיה כוונה להחזיר את החפץ שנלקח.
העונש על גניבה, בהתאם לסעיף 384 לחוק העונשין, עומד על 3 שנות מאסר, וישנן עוד עבירות מיוחדות של גניבה, שמוגדרות גם הן בחוק העונשין, בפרק י"א לחוק.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות רכוש