עבירות סמים

החזקת סם שלא לצריכה עצמית

בפקודת הסמים המסוכנים קיימת הבחנה מהותית בין המחזקים סם לצריכתם העצמית, לבין המחזיקים סם שלא לצריכתם העצמית. ההבחנה המהותית באה לכדי ביטוי בעיקר בענישה בגין כל אחת מן העבירות. בעוד הענישה בגין החזקת סם לצריכה עצמית הינה עונש מאסר בפועל של עד 3 שנים. הרי שככל הנוגע להחזקת סם שלא לצריכה עצמית העונש המקסימלי אותו קבע המחוקק הינו 20 שנות מאסר.

על פי הפקודה, ההבחנה בין שימוש והחזקת סמים לצריכה עצמית לבין פעולות והחזקת סם שלא לצריכה עצמית נעשית בהתאם לכמות החומר שנמצא ברשות הנאשם . קרי, הפקודה קובעת חזקה לפיה אדם שמחזיק בסם מסוכן בכמות העולה על הסף הקבוע בתוספת השנייה לפקודה, הרי שהוא מחזיק בסם לא רק לשם צריכתו העצמית. זאת, בשל הפגיעה החמורה באינטרס הציבורי ומתוך חשש להפצת הסם. המשמעות של קביעת החזקה הינה כי נטל הראיה עובר לנאשם, דהיינו, משקמה החזקה, הנאשם הוא שצריך להוכיח כי כמות הסם שנתפסה אצלו הינה לשם צריכה עצמית.

אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות סמים

< למושג הקודם למושג הבא >