הלכת הצפיות
חוק העונשין קובע שבכדי להרשיע אדם בביצוע עבירה נדרש כי תהיה לו מחשבה פלילית - כוונה לגרום לאותן תוצאות שנגרמו - דהיינו מודעות לטיב המעשה, לקיום הנסיבות ולאפשרות הגרימה לתוצאות המעשה.
הלכת הצפיות למעשה משמשת לצורך הוכחת כוונתו (המחשבה הפלילית) של נאשם לביצוע המעשים שביצע.
יסוד הכוונה לגרימת תוצאה מסוימת (המחשבה הפלילית) הוא אחד מהיסודות העיקריים והחשובים ביותר בדיני העונשין, ובמקרים מסוימים קיים קושי להוכיח אותו. זאת לעומת יסודות נפשיים של פזיזות (סעיף 20א(2) לחוק העונשין) או רשלנות (סעיף 21 לחוק העונשין) שקל יותר להוכיח אותם.
הלכת הצפיות נובעת מסעיף 20 (ב) לחוק העונשין הקובע: "לעניין כוונה, ראייה מראש את התרחשות התוצאות, כאפשרות קרובה לוודאי, כמוה כמטרה לגרמן".
הלכת הצפיות היא קונסטרוקציה משפטית, לפיה, גם אם מבצע העבירה לא התכוון לתוצאה של מעשיו, אבל היה מודע לאפשרות התוצאה באופן כמעט ודאי, מתייחסים אליו כמי שהתכוון לגרום לתוצאה.
דוגמא לכך היא למשל כשמתרחשת קטטה שבמהלכה מת אדם כתוצאה ממכה קשה שספג בראשו. על פי הלכת הצפיות, בנסיבות מסוימות, תוכל התביעה לטעון כי הנאשם מודע היה לאפשרות קרובה לוודאי של התוצאה הקטלנית, ומכך שהתכוון לכך (קרוב לוודאי שניתן יהיה להרשיעו בהריגה. שכן בכדי להרשיעו בעבירת רצח יש צורך להתקיימות של רכיבים נוספים בכדי להרשיעו) .
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי