הרשעה על סמך ראיות נסיבתיות (המבחן התלת-שלבי)
המבחן התלת שלבי לקביעת ממצאים על סמך ראיות נסיבתיות יהיה נכון גם להליך פלילי וגם להליך אזרחי. אנו נדון ביישום המבחן בהליך פלילי.
בית המשפט העליון הביא לידי ביטוי בפעם הראשונה את המבחן התלת-שלבי בבג"צ יונה יהב נ' פרקליטת המדינה. מאז, נעשה שימוש נרחב במבחן זה גם בפסקי דין ישנים וגם בפסקי דין מהעת האחרונה.
אם כן, מהו המבחן התלת שלבי שיביא להרשעת נאשם על בסיס ראיות נסיבתיות? ראשית, כשמו כן הוא, הוא מבחן בעל שלושה שלבים:
שלב ראשון, הסקת עובדות רלוונטיות הנובעות מן הראיות הנסיבתיות - למשל, רישום בפנקס של המנוח אודות חוב שיש לו כלפי הנאשם – ניתן להסיק מהראיה הנסיבתית של הכתוב בפנקס כי אכן למנוח היה חוב כלפי הנאשם.
שלב שני, בחינת התמונה הכוללת העולה ממכלול הראיות הנסיבתיות – בדיוק כמו בפאזל, לאחר שמרכיבים את כל הראיות הנסיבתיות לכדי תמונה אחת, מה עולה מן התמונה הזו? האם כל הראיות הנסיבתיות מצביעות על כך שנאשם רצח את המנוח? למשל, העדר אליבי יחד עם יציאת הנאשם מביתו זמן מה טרם הרצח וקיומו של מניע בשל החוב שיש בין הנאשם למנוח. עוצמת הביסוס של שלב זה משליכה על השלב השלישי.
שלב שלישי, גרסת הנאשם המזכה אותו והמתיישבת עם הראיות הנסיבתיות שהוצגו – למשל, הנאשם יכול להציג בפני בית המשפט אדם אחר שהיה גם הוא בעל מניע ואמצעים. ככל שהתמונה הכוללת של הראיות הנסיבתיות היא יותר ברורה כך הנאשם יצטרך לספק גרסה הרבה יותר משכנעת.
בסופו של דבר, על מנת שבית המשפט ירשיע בעבירה כלשהי על סמך ראיה נסיבתית, עליו לשלול את התזות המזכות ולהישאר עם התזה המפלילה בלבד.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי