חיסיון עורך דין לקוח
סעיף 48 לפקודת הראיות, [נוסח חדש], התשל"ה- 1971 קובע כי מסמכים או דברים שהוחלפו בין עורך דין ללקוחו, שיש להם קשר לשירות המקצועי שמעניק עורך דין ללקוח, עורך הדין לא ימסור לבית משפט או לכל טריבונל משפטי. זהו למעשה חיסיון שחל בין עורך דין ללקוח.
החיסיון מתבטא בכך שכל אדם יכול להתייעץ עם עורך דינו מבלי לחשוש שהדברים שמסר לעורך דינו, יימסרו כראיה נגדו בעתיד. החיסיון גם חל על אמירות וגם על מסמכים שנמסרו לעורך הדין מטעם הלקוח. החיסיון גם חל לאחר שעורך הדין ולקוחו סיימו את הקשר המקצועי ביניהם.
החיסיון, איננו שייך לעורך הדין, אלא הוא שייך ללקוח, ולכן הלקוח הוא זה שיכול לוותר עליו בלבד. בנוסף, לבית המשפט אין סמכות להורות על עדות של עורך דין על דברים שנמסרו לו ע"י הלקוח, משום שמדובר בחיסיון מוחלט.
עם זאת, גם לחיסיון יש סייגים, לדוגמא: אם לקוח מספר לעורך דין על כוונה לבצע פשע בעתיד, הרי שאז לא חל החיסיון, האחרון חל על דברים שנעשו בעבר. בנוסף, החיסיון לא חל על זהות הלקוח, או על שכר הטרחה שמשלם הלקוח לעורך דינו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי