סטייה לחומרה (ממתחם הענישה)
תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977, קובע את המתווה, הכללים והשיקולים אליהם יידרש בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של מי שנמצא אשם בהכרעת הדין. על פי סעיף 40 רבתי לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע מתחם של ענישה בגין העבירה או העבירות בהן הורשע הנאשם, לאחר שבית המשפט קבע מתחם ענישה עליו לגזור את העונש בתוך המתחם שנקבע. או לחילופין, לסטות ממנו בשל שיקולים מיוחדים.
לבית המשפט ישנה הסמכות לסטות לחומרה, כלומר להחמיר בעונשו של הנאשם אף מעבר למתחם הענישה, או לסטות מהמתחם לקולה, כלומר להקל בעונשו של הנאשם.
בנסיבות בהן עולה הצורך להגן על האינטרס הציבורי רשאי בית המשפט לסטות לחומרה ממתחם הענישה. במקרים אלו יש להוכיח חשש ממשי שהנאשם ישוב לבצע את העבירות בגינן הוא מואשם או שיש לו עבר פלילי כבד באותן עבירות בהן הוא מואשם. עם זאת, המחוקק סייג את כלל זה וקבע שאין לסטות באופן ניכר ממתחם הענישה שנקבע.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי