סטייה לקולה (ממתחם הענישה)
תיקון 113 לחוק העונשין תשל"ז-1977, קובע את המתווה, הכללים והשיקולים אליהם יידרש בית המשפט בבואו לגזור את עונשו של מי שנמצא אשם בהכרעת הדין. על פי סעיף 40 רבתי לחוק העונשין על בית המשפט לקבוע מתחם של ענישה בגין העבירה או העבירות בהן הורשע הנאשם, לאחר שבית המשפט קבע מתחם ענישה עליו לגזור את העונש בתוך המתחם שנקבע. או לחילופין, לסטות ממנו בשל שיקולים מיוחדים.
בסעיף 40 לחוק העונשין, נקבעו גם העקרונות המנחים בענישה וכן השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את מתחם הענישה מחד וכן שיקולים לקביעת עונשו של הנאשם בתחום המתחם העונשי שנקבע (האם יגזר עונשו של הנאשם ברף העליון או התחתון של המתחם שנקבע).
על פי הסעיף לבית המשפט ישנה הסמכות לסטות לחומרה, כלומר להחמיר בעונשו של הנאשם אף מעבר למתחם הענישה, או לסטות מהמתחם לקולה, כלומר להקל בעונשו של הנאשם, לרוב הסטייה לקולה ממתחם הענישה תעשה בשל שיקולי שיקום של הנאשם במידה וסבור בית המשפט על פי המלצתו של שירות המבחן שלנאשם קיים אופק שיקומי והתסקיר בעינינו הראה שהנאשם משתף פעולה והוא מתאים להליך שיקומי. שיקול נוסף לסטייה ממתחם הענישה לקולה, הינו בקרים בהם מסוכנותו של הנאשם נמוכה על פי התסקיר, ובמקרים בהם פגיעת הענישה במשפחתו של הנאשם היא קשה, הנאשם משתף פעולה עם רשויות אכיפת החוק, התנהגותו חיוביות ויש לו עבר פלילי נקי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי