עבירת האונס בחוק העונשין
אונס הקרוי גם אינוס הוא כפיית יחסי מין. על אף שבהגדרה הכללית אונס יכול להיות מופנה כלפי גבר או אישה והאנס יכול להשתייך לאחד משני המינים, בחוק הישראלי עבירת האינוס מוגדרת בסעיף 345 לחוק העונשין כך: "הבועל אישה שלא בהסכמתה החופשית..." כלומר, על פי דיני העונשין עבירת האינוס יכולה להיות מופנית רק כלפי נשים (להבדיל מעבירה של מעשה סדום שיכולה להתבצע הן כלפי נשים והן כלפי גברים).
פרט להבחנה שאינוס נעשה כלפי נשים ואילו מעשי סדום יכול ויתבצעו גם כלפי גברים, העונש במוטל בגין עבירות אלו דומה.
רכיבי עבירת האינוס הם שניים: "הבועל אישה"- כדי שתתגבש עבירת האונס יש צורך בביצוע בעילה. דהיינו, החדרת איבר מאיברי גופו של אדם או החדרת חפץ, לאיבר מינה של האישה. "שלא בהסכמתה החופשית"- כלומר, שהמתלוננת לא הסכימה לקיום יחסי המין. רק הוכחת שני רכיבי העבירה תוביל להרשעת אדם בביצועה.
בעבירת אינוס המבוצעת כלפי קטין מתחת לגיל 14 אין צורך להוכיח כי קיום יחסי המין נעשה שלא בהסכמה. שכן, בעבירה זו, להסכמת הקטינה אין כל משמעות וזאת מעצם היותה קטינה. לכן, סעיף זה נחשב לאונס סטטוטורי. לפירוט מורחב בנושא זה מומלץ לקרוא במאמר "עבירת בעילה אסורה בהסכמה".
השאלה באילו נסיבות קיום יחסי מין ייחשב כאונס הובאה פעמים רבות לפתחו של בית המשפט. כך למשל, תחקון 22 לחוק העונשין שינה את ההגדרה מ"בניגוד לרצונה" ל-"שלא בהסכמתה", וזאת מאחר שבהגדרה הראשונית בית המשפט סבר כי ישנה דרישה של התנגדות הקורבן בכוח, דרישה אשר התעלמה מחולשתה של האישה בסיטואציה זו.
שינוי נוסף בוצע עקב פרשת האונס בקיבוץ שמרת (ע"פ 5612/92) בה בית המשפט העליון ביטל את פסיקת המחוזי בה נאמר כי הנאנסת לא הביעה סירוב באופן מפורש לקיום יחסי המין ובמקום זאת קבע שעל הגבר לחפש ולוודא את הסכמתה המפורשת של האישה טרם מגע מיני עימה. ללא הסכמה זו, הדבר ייחשב לאונס.
מידע נוסף על עבירת האונס ניתן למצוא כאן!!
לחץ כאן למאמרים נוספים בנושא עבירות מין!
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות מין