עונש מוות במשפט הפלילי
עונש מוות היא צורת הענישה החמורה ביותר שניתן להטיל על מבצע עבירה. במדינת ישראל ובמערכת המשפט הישראלית קדושת החיים היא ערך עליון לכן, מדינת ישראל מימשה את עונש המוות רק פעמיים. לעומת זאת, ב-30 שנות המנדט הבריטי העונש מומש יותר מ-150 פעמים. למעשה, בתקופת המנדט הבריטי עונש מוות היה עונש חובה על עבירת הרצח.
הצעת "חוק ביטול עונש מוות" הועלתה על ידי ממשלת ישראל בפעם הראשונה בשנת 1949. במקור, ביטול עונש המוות לא היה גורף ונותר על כנו ביחס לעבירת הבגידה שנעברה בשעת חירום. שנה לאחר מכן, הונח החוק על שולחן הכנסת ובשנת 1954 חוקקה הכנסת את החוק לתיקון דיני העונשין (ביטול עונש מוות על רצח), התשי"ד-1954. בנימוקי ביטול עונש המוות דובר על המסורת היהודית, על שיקולי מוסר ועל ההרתעה המועטה שבעונש.
עד לביטול עונש המוות עוכבו ביצועם של גזרי-דין שהשיטו עונש מוות שהוטל בזמנו על פחות מ-10 מורשעים.
ניתן לראות את הלך הרוח של קדושת החיים גם בכל הנוגע לפרוצדורה של דיונים על עבירות שעונשן עונש מוות. כיום, עבירות שעונשן עונש מוות יידונו בבית המשפט במחוזי בהרכב של שלושה שופטים שאחד מהם הוא שופט של בית המשפט העליון. העבירות בגינן בית המשפט יוכל להטיל עונש מוות הן: בגידה במדינת ישראל, פגיעה בריבונות, חרחור מלחמה, סיוע לאויב במלחמה ועבירות לפי חוק לעשיית דין בנאצים ובעוזריהם.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי