פסק דין מנחה
פסק דין מנחה או הלכה מנחה מוגדרת בסעיף 20(א) לחוק-יסוד השפיטה כך: "הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו". למשל, אם ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי, אותו פסק דין ינחה את בית משפט השלום שהיא ערכאה נמוכה יותר אך לא בית משפט מחוזי אחר.
מטרתו של פסק דין מנחה הינו לשמור על אחידות משפטית בין הערכאות השונות וזאת מבלי להגביל את שיקול דעת השופט היושב בערכאות הנמוכות יותר. כלומר, במידה ושופט בית משפט השלום הפעיל שיקול דעת והחליט לפסוק בניגוד להלכה מחייבת שניתנה בבית המשפט המחוזי אין בכך כדי לספק למי מהצדדים להליך עילת ערעור.
זאת, להבדיל מהלכה מחייבת או תקדים מחייב המעוגנים בסעיף 20(ב) לחוק יסוד השפיטה אשר נקבעת בבית משפט העליון והיא מחייבת את כל בתי משפט למעט שופטים מבית המשפט העליון. המשמעות היא שלשופטים מבתי המשפט השונים אין אפשרות לסטות מן ההלכה המחייבת של בית המשפט העליון. במקרה בו הייתה סטייה של ערכאה נמוכה מהלכה מחייבת של בית המשפט העליון, לצדדים קמה עילת ערעור על פסק הדין.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי