פרשת כנופיית מע"צ
בין השנים 1974-1978 ארעה שורה של מקרי הצתה ברחבי הארץ (בניין עיתון הארץ, מפעל קרגל ועוד). בעקבות זאת, המשטרה עצרה 7 צעירים חשודים בביצוע המעשים וכינתה אותם כנופיית מע"צ (מועצת עבריינים צעירים).
כחודשיים לאחר מעצרם, הוגשו נגדם כתבי אישום בגין מעשי הצתות, ותכנון מעשי רצח כנגד שוטרים ושופטים. כתב האישום התבסס על עד מדינה והודאותיהם של שישה מהחשודים.
הנאשמים טענו כי הודאותיהם הוצאו מהם בעינויים ומנגד צמרת המשטרה והפרקליטות הכחישו מכל וכל את הטענות. המשפט סוקר באופן נרחב במהדורות תוך שהחשודים היו נתונים במעצר עד תום ההליכים.
בסופו של דבר, רק חמישה מן הנאשמים הורשעו למעט עוזיאל ערמי אשר זוכה מחמת הספק. השופטים בנימין כהן, משה טלגם ואליהו וינוגרד קבעו כי עד המדינה היה חסר ערך והרשעת הנאשמים התבססה על הודאותיהם וידיעתם על ההצתות. השופטים גם קבעו שהנאשמים בדו מדמיונם את הטענות על התעללות והכאה.
כ-14 שנים לאחר מכן, התארח קצין המשטרה שהיה מעורב בחקירה בתכנית "יומן השבוע" והודה כי עדויות הנאשמים נגבו מהם באלימות ובהשפלות וכי עדויותיהם זויפו. הקצין זומן לחקירה במח"ש והודה בכל.
בשל אי מציאת תיקי המשטרה ושתיקת המעורבים, החליט היועמ"ש לממשלה דאז, אליקים רובינשטיין, לקיים משפט חוזר למורשעים והדבר התקבל ע"י כבוד השופט שלמה לוין.
הפרקליטות החליטה לחזור בה מכתב האישום המתוקן ולא לנהל את המשפט החוזר ובתוך כך, בית המשפט זיכה אותם מכל חשד.
בשנת 2000, נפסקו לטובת הנאשמים פיצויים ע"ס של מעל ל- 3 מיליון ₪ במסגרת ההליך הפלילי ובשנת 2005 במסגרת הליך אזרחי נפסקו להם פיצויים נוספים על סך 12 מיליון ₪.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי