קשירת קשר לביצוע פשע או עוון
העבירה קבועה בסעיף 499 לחוק העונשין, התלש״ז-1977, הקובע את האיסור לקשור קשר לשם ביצוע עבירת עוון או פשע.
כלומר, בחוק העונשין יש הבחנה בין שלב ביצוע העבירה בפועל, לבין שלב ההכנה שמתרחש בטרם ביצוע העבירה. לכאורה, עולה קושי בהענשת אדם כל עוד התכנון לא יצא לפועל, ואולם במקרים מסוימים יהיה זה מוצדק להעניש אדם למרות הימצאותו בשלב ההכנה, כאשר ההתנהגות במסגרת המעשים היא מסוכנת בפני עצמה.
תיקון 39 לחוק העונשין הביא לשינוי מהותי בעבירה של קשירת קשר. לפני התיקון, כל אחד מהקושרים היה אחראי לכל עבירה שנעברה בידי קושר אחר, גם אם היא נעברה ללא ידיעתו או השתתפותו.
לאחר התיקון, נוסף סעיף 499(ב) לחוק, הקובע כי הקושר קשר יישא באחריות פלילית גם על העבירה שלשמה נקשר הקשר, רק אם היה צד לעשייתה.
פעמים רבות, סעיף קשירת הקשר מפורש באופן שאדם מואשם ומורשע בהתאם לתפקידו בביצוע העבירה הסופית, כלומר כמבצע, מסייע או משדל.
לפירוט מורחב בנוגע לעבירת קשירת קשר לביצוע פשע לחצו כאן!!!
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי