רס גסטה במשפט הפלילי
רס גסטה ("אגב מעשה") הוא מונח לטיני המתייחס לאחד החריגים לכלל הפוסל עדות מפי השמועה.
ככלל, אדם המגיע להעיד בבית המשפט יוכל להעיד רק על מה שראה ושמע (עדות ממקור ראשון) אך לא יוכל להעיד האם הדברים ששמע הם אמת – כדי להוכיח את אמיתות הדברים יש להביא את מי שאמר אותם. למעשה, ה"רס גסטה" הוא חריג לכלל זה, ובעצם מתיר לבית המשפט לקבל עדות מפי השמועה בנסיבות מסוימות.
חריג זה מעוגן בסעיף 9 לפקודת הראיות וההגיון מאחוריו, נובע מן ההכרה כי דברים שנאמרו ב"להט ההתרחשות" ובספונטניות, הם דברי אמת. כך, גם מי ששמע אותם יוכל להעיד על אמיתותם.
ע"פ 7293/97 ז'אפר עאמר נ' מדינת ישראל - פסק הדין המנחה בעניין הרס גסטה ודוגמא ליישום החריג – מדובר על מספר שודדים שהורשעו לאחר שהתגלה כי החזיקו ברכב ששימש לשוד. מספר הרכב ניתן לשוטר מתנדב באופן טלפוני, מאישה שאמרה שהיא רואה את השודדים ברכב כשהם בנסיעה ומסרה את מספר הרכב לשוטר. זהותה של האישה כאמור, לא נרשמה ולכן היא גם לא הגיעה להעיד בבית המשפט. עדות השוטר המתנדב והרישום של הדו"ח הם עדות מפי השמועה. בית המשפט קבע כי האמרה של האישה היא אמרה ספונטנית ומסירה של אמרה כזו, מפחית את החשש כי מוסר האמרה לא מהימן מאחר ולא היה לו זמן לסלף את גרסתו וכן, פוחת החשש מאי דיוקים שכן האמרה ניתנה ב"זמן אמת".
לעומת זאת, בפס"ד מ"י נ' רומן בן אלכסנדר (תפ"ח (ת"א) 3009/97) נקבע כי הקלטה או רישום של דיווח אנונימי למוקד המשטרה לא ייחשב כ"רס גסטה". בית המשפט קבע כי שלילת האפשרות מההגנה לחקור את מוסר האמרה בחקירה נגדית היא חריגה של ממש מדיני הראיות, עד כדי פגיעה בהגנתו של הנאשם.
מאחר וסעיף 9 אינו מתווה הסדר כולל ביחס לקבילות אמרות ספונטניות, הפסיקה קבעה 5 סוגים של אמרות שיתקבלו בבית המשפט גם אם הן עדות מפי השמועה:
1. אמרה שנאמרה כליווי למעשה ומסבירה את עשיית המעשה – אם האמרה נמסרה בעת ביצוע המעשה או בהסבר לו היא תתקבל כראיה לאמיתות תוכנה אך כדי להוכיח את המעשה ואת תנאי מסירת האמרה יש צורך בהבאת ראיות נפרדות.
2. אמרה שנאמרה תוך התרחשותו של אירוע פתאומי הגורם לסערת רגשות באופן ספונטני – האמרה צריכה להינתן באופן מיידי ובתגובה להתרחשות דברים או תוך כדי סערת רגשות.
3. אמרה המסבירה את הרגשות של דוברה – בפס"ד יאסין (ע"פ 307/60) נקבע כי ניתן להוכיח את כוונתו/מצבו הנפשי של אדם באמצעות עדות על התנהגותו המשקפת אותה. הפסיקה הכירה גם ביומן שניהל הקורבן כאמרה הנכנסת תחת חריג זה.
4. אמרה המשקפת את מצב הבריאות של דובר האמרה בעת שנאמרה – בדומה לסעיף 3 לעיל פס"ד יאסין חל גם על סוג זה של אמרות.
5. אמרה המשקפת כוונות לעתיד של אדם שנפטר – אמרה שהנפטר אמר ביחס לעתיד הקרוב ובסמוך למועד פטירתו, יתקבלו כראיה לאמיתות תוכנם. ההנחה היא שאדם לא ישקר כשהוא מספר אגב שיחה רגילה על תכניות לעתיד הקרוב.
אמרה שהתקבלה כ"רס גסטה" תוכל כתוספת ראייתית מסוג סיוע.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי