עבירת ייבוא סמים
עבירת ייבוא סם הינה עבירה חמורה ביותר וזאת לאור האופי המסחרי של עבירה זו. לאור כך קבע המחוקק כי בגין הרשעה בעבירה זו יוטל עונש משמעותי על הנאשם, שכן הפגיעה באינטרס הציבורי בעקבות פעולת הייבוא הינה משמעותית וגדולה. ייבוא של סם ייחשב ככזה גם בהעדר קבלה של תמורה עבורו. במאמר הבא נפרט אודות יסודות העבירה
יסידות העבירה
עבירה של ייבוא סמים מעוגנת בסעיף 13 לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג-1973. לשון הסעיף קובעת: " לא ייצא אדם סם מסוכן, לא ייבא אותו, לא יקל על ייצואו או ייבואו, לא יסחר בו, לא יעשה בו שום עסקה אחרת ולא יספקנו בשום דרך, בין בתמורה ובין שלא בתמורה".
ראשית בשביל להרשיע בעבירה זו יש להראות כי הסם אשר יובא לארץ מופיע ברשימת החומרים האסורים בפקודת הסמים. כמו כן, לא קיימת דרישה בלשון החוק שהסם עצמו ייתפס, כלומר ניתן להרשיע בעבירה של ייבוא סמים גם אם המשטרה לא שמה את ידה על הסם. חשוב להדגיש שגם אם אדם ייבא את הסם לישראל שלא במטרה להפיצו בארץ, אלא לשלוח אותו למדינה אחרת ייחשב הדבר לעבירה של ייבוא סם. כמו כן, בעבירה של ייבוא סמים לא ניתנת ההגנה של פליליות כפולה, כלומר הנאשם בעבירה זו בהחלט יכול להישפט גם בישראל על ייבוא אפילו אם הוא כבר נשפט או עתיד להישפט במדינה ממנה ייבא את הסם על עבירה של ייצוא סמים. מי שמסייע לעבירה של יבוא סם יימצא עצמו נשפט בגין עבירה של ייבוא ולא של סיוע.
הענישה בגין עבירת ייבוא
העונש המוטל על מורשעים בעבירות של ייבוא סמים נחשב לחמור במיוחד, וניתן ללמוד זאת גם מלשון החוק: "העובר על הראות סימן זה, דינו – מאסר 20 שנים או קנס פי 25 מהקנס האמור בסעיף 61(א)(4) לחוק העונשין". בסעיף 61 (א) (4) קבוע קנס של עד 226,000 ש"ח. כלומר מעבר לעונשי המאסר בפועל שמוטלים על אלו שייבאו סמים ניתן להטיל עליהם קנסות גבוהים. חשוב להדגיש שעונש של 20 שנות מאסר הוא הרף העליון של הענישה ובפועל ברוב המקרים לא נגזרים עונשים כה חמורים. בית המשפט שוקל גורמים ונסיבות רבים בבואו לגזור את העונש והוא עשוי להקל בעונש מסיבות שונות. עבירה זו בדרך כלל היא עבירה אשר משותפת לכמה אנשים ולרוב אדם לא מייבא סם לבדו. על כן, עונשו של מורשע בעבירה זו ייגזר גם בהתאם לחלקו בעבירה כך שככל שחלקו גדול יותר כך הוא יקבל עונש חמור יותר.
ייבוא סמים לשימוש עצמי
בשנים האחרונות, בעקבות עלייה בצריכת אותם סמים המוגדרים כ"סמים קלים" כמו חשיש וקאנביס בקרב אוכלוסיות שונות, התפתחה לה תופעת שוליים של ייבוא סמים לשימוש עצמי. אותם מייבאים אינם משתייכים לארגוני פשיעה והם בדרך כלל לא עושים זאת בשביל תועלת כלכלית או לשם סחר אלא כאמור לשימוש עצמי, בין היתר ניתן למנות צעירים אשר חוזרים מהטיול הגדול בהודו או בדרום אמריקה או צעירים החוזרים מאסטרדם ולעיתים גם כאלה שהזמינו סמים דרך האינטרנט. כאשר אותם "מייבאים" נתפסים עם כמות מסוימת קיימת חזקה כי הם ניסו לייבא את הסם למטרת סחר ולא לשימוש עצמי, במקרים הללו יעזרו אותם "מייבאים" בעורך דין שמטרתו תהיה להוכיח כי מדובר בייבוא לשימוש עצמי בלבד, דבר אשר יפחית באופן משמעותי מחומרת העבירה.
סוג הסם המיובא
מבחינתו של החוק היבש, אין כל משמעות לשאלה מהו סוג הסם נשוא העבירה, ופירוש הדבר הוא כי באופן תיאורטי הענישה בגין ייבוא של סמים קלים כמו קאנביס תהיה זהה לענישה בגין ייבוא של הרואין. עם זאת, המציאות מלמדת אותנו שלא כך הדבר ובתי המשפט מבחינים בין סוגי הסמים השונים. סוגו של הסם נחשב לנסיבה מקלה או מחמירה בעת גזירת עונשו של הנאשם. עם זאת, אין מדובר בפרמטר יחידי ומדובר רק בשיקול אחד מיני רבים במערך השיקולים אותו שוקל בית המשפט בשלב גזירת הדין של הנאשם.
לסיכום
עבירת ייבוא סמים נחשבת לעבירה חמורה והיא דומה במהותה לעבירה של סחר בסמים. עבירה זו הפכה לנפוצה יותר בשנים האחרונות בעקבות התגברות השימוש ב"סמים קלים" בקרב קהלים שונים ועל כן בתי המשפט למדו לעשות הבחנה בין מייבאים קלאסים לכל אותם "מיבאיים חדשים" אשר עושים זאת בעיקר למען שימוש אישי. במידה ואדם נתפס בחשד לייבוא של סם חשוב כי ייפנה לעורך דין פלילי אשר מתמחה בעבירות סמים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
