הגנה מן הצדק
טענת "הגנה מן הצדק" הינה טענה שנשתרשה בחוק הפלילי לאחר שנקבעה קודם בפסיקת בית המשפט העליון.
באופן שגרתי עומדת ליחידה התובעת (תביעות משטרתיות, פרקליטות וכו') חזקת התקינות המנהלית כאשר מוחלט על הגשת כתב אישום כנגד נאשם.
ואולם, ישנם מקרים שבהם המדינה, על רשויותיה השונות (בין אם על ידי הרשות החוקרת, או על ידי הרשות התובעת), מתנהגת בצורה נפסדת, לא ראויה, וחסרת תום לב, ברמה כזו שהגשת כתב אישום במקרה מסוים, יכולה לעלות בגדר פגיעה קשה בעקרונות של צדק והגינות. בדיוק לצורך מקרים מסוג זה, קיימת טענת הגנה במשפט הפלילי, הנקראת "הגנה מן הצדק".
הגנה מן הצדק היא טענה שקבועה בסעיף 149(10) לחוק סדר הדין הפלילי, [נוסח משולב], התשמ"א- 1982. כעיקרון מדובר בטענה מקדמית, אך ניתן לטעון אותה בכל שלב במשפט הפלילי, ואפילו בשלב הטיעונים לעונש (לשם הפחתה בעונש). במידה ובית המשפט קיבל את טענת ההגנה מן הצדק, הוא יכול אף להורות על ביטול כתב האישום.
דוגמא לקבלה של טענת ה"הגנה מן הצדק": היא במקרים של אכיפה סלקטיבית (אכיפה בררנית). למשל, כאשר המדינה מגישה כתב אישום נגד אדם פלוני בגין ביצוע של עבירה פלילית אשר מוכח שבמקרים דומים, התביעה לא נוהגת להגיש כתב אישום פלילי בגין ביצוע של עבירה זו.
למאמר מורחב בנוגע להגנה מן הצדק במשפט הפלילי לחצו כאן!!
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי