הגנה עצמית
לכל אדם יש זכות להגן על גופו או רכושו או על קרוביו המצויים בסכנת חיים. אך לעיתים, גם כאשר אדם מתגונן ובצדק, יכול והתוקף ייפגע בין אם בגופו ובין אם בחייו. לכן, במקרים שבהם אדם מתגונן, לא בהכרח יהיה נכון וצודק להעמידו לדין, ובוודאי שלא תמיד יהיה צודק להרשיע אותו בפלילים. לשם כך, קובע סעיף 34י לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 כי מי שנקט בהגנה עצמית, יהיה פטור מאחריות פלילית.
אך לא פשוט כל כך להוכיח קיומה של הגנה עצמית, שהרי יש להוכיח מספר רב של תנאים לשם כך, להלן: (1) יש להוכיח כי ההגנה העצמית נעשתה כדי להגן באופן מיידי (2) יש להוכיח כי התקיפה שממנה אדם התגונן, נועדה כדי להגן על חיים או חירות או פגיעה בגוף או רכוש של המותקף או של חברו. (3) מי שמתגונן, אך מראש נכנס לסיטואציה בהתנהגות פסולה, לא יוכל ליהנות מהפטור של טענת ההגנה העצמית (לדוגמא: אדם שהתגרה באדם אחר מלכתחילה, ואז טען להגנה עצמית כאשר הותקף), (4) גם התגוננות צריכה להיות סבירה, אם אדם תוקף בידיו אדם אחר, מותר להתגונן כדי להדוף את התקיפה כאמור, אך אין לתקוף "בחזרה" כאשר כבר לא נשקפת סכנה יותר.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי