סחר בסמים במשפט הפלילי
שימוש בסמים בלתי חוקיים נפוץ מאוד בעולם, ולכן מדינות רבות מקדישות משאבים רבים של רשויות האכיפה בלחימה בעבירות סמים ככלל, ובעבירות של סחר בסמים בפרט. בישראל, פקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש), תשל"ג-1973, קובעת איסור סחר בסמים מסוגים מסוימים אשר מנויים ברשימת הסמים האסורים של הפקודה. עבירות הסחר בסמים נתפסות כעבירות חמורות יותר מעבירות שימוש בסמים ולכן האכיפה והענישה בגינן הינה מחמירה ביותר.
הסעיף הרלוונטי בפקודת הסמים המסוכנים הינו סעיף 13 המגדיר ומפרט את איסור הסחר בסמים. וקובע כי אסור לייצא או לייבא סם מסוכן, אסור להקל עם ייצוא או ייבוא סם מסוכן, אסור לבצע שום עסקה אחרת בסם מסוכן ואסור לספק סם מסוכן, בין אם למען תמורה ובין אם ללא תמורה.
ההחמרה בענישה התפתחה במהלך השנים
בתחילת דרכה של פקודת הסמים המסוכנים בשנת 1936, נקבע לעבירות של סחר בסמים עונש של עד חמש שנות מאסר, בשנת 1943 תוקנה הפקודה והמחוקק קבע שעונשם המרבי של סוחרי סמים הוא עשר שנות מאסר; אולם, בשנת 1979 העונש הוחמר והועמד על חמש עשרה שנות מאסר. אך לא די בהחמרה זו, בשנת 1989 המחוקק הוסיף והחמיר בעונש בהעמידו על עד עשרים שנות מאסר. כיום, סעיף 19א לפקודת הסמים המסוכנים קובע עונש מאסר של עד עשרים שנים.
בישראל, כמו במקומות רבים אחרים בעולם, סחר בסמים הינו עסק משתלם מאוד שניתן לגרוף באמצעותו רווחים מכובדים בצורה קלה. לדוגמא, על פי הדו"ח העולמי על סמים של האומות המאוחדות שנעשה בשנת 2005, בשנת 2003 שווי הסחר הבינלאומי בסמים בלתי חוקיים היה מעורך ב-13 מיליארד דולר ברמת היצרן, 94 מיליארד דולר ברמת הסיטונאי, ובין 322-400 מיליארד דולר בסחר הקמעונאי.
המלחמה בסמים- מלחמה קשה כמלחמת ישראל בעמלק
פרשת קרדום (ע"פ 4998/95), פרשה מוכרת משנות התשעים, עסקה בייבוא כמויות עצומות של קוקאין לישראל ע"י מספר נאשמים. בפסק הדין הנאשמים ערערו לבית המשפט העליון על חומרת העונשים שנגזרו עליהם, ומנגד, המדינה ערערה על קולת עונשם של הנאשמים. ביהמ"ש העליון קיבל את טענות המדינה על קולת העונש והדגיש את חומרת מעשיהם של הנאשמים. השופט חשין דן בסוגיית עונשם של הנאשמים וקבע: " ...לעולם נזכור עבירת סמים מה היא, ומה הם ערכי החברה שאנו נדרשים להגן עליהם. מעבר מזה עומדים המערערים- הם ואחרים שכמותם- אנשים שעיניהם אל בצע כסף, ומעבר מזה עומדים צרכני הסם, אנשים אומללים שגופם ונפשם מכורים לסם. אותם עלובים תלו עצמם בסם, ואנשים רעים כמערערים מנצלים תלות זו עד תום לגריפת כסף רע לכיסיהם. המערערים מוכרים סם מוות למי שמכרו את גופם לסם, ועל עסקאות מכר אלו זוכים הם בתמורה כספית...". השופט חשין המשיך והוסיף: " מלחמת החורמה בעברייני סמים נמשכת והולכת. מלחמה קשה היא, מלחמה ארוכה, והיא כמלחמת ישראל בעמלק."
בית המשפט נאבק במלחמה בסמים דרך ענישה מרתיעה
כפי שצוין לעיל, בית המשפט רשאי להשית עונש עד עשרים שנות מאסר בגין עבירת סחר בסמים. ואולם, ישנם מספר גורמים שבית המשפט ישקול בעודו גוזר עונש בגין סחר בסמים. בין שיקולים אלו בית המשפט יתחשב בסוג הסם שנסחר, כמות הסם שנסחר, מספר אירועי הסחר, צורכי הרתעה ונסיבותיו של הנאשם- גיל, הבעת חרטה, אפשרות שיקום, עבר פלילי וכדומה. אך מתוך שיקולים אלו, נדמה כי השיקול העיקרי ביותר של בתי המשפט הוא שיקול ההרתעה. ההשקפה הרווחת במשפט הישראלי היא, שעל מערכת בתי המשפט מוטלת חובה להירתם למאבק במלחמה בסמים. בית המשפט יכול להילחם במלחמה זו על ידי הטלת עונשים מחמירים על נאשמים אשר עסקו בסחר בסמים.
דבריו של השופט שמגר בפס"ד עודה (ע"פ 575/88) מביעים את עמדת בתי המשפט בדבר ענישת עברייני סחר בסמים, ומצוטטים עד היום בהחלטותיהם של שופטי בתי המשפט בפרשות של עבירות סחר בסמים: "... הצפת המדינה בכמויות גדולות של סם, מעשה שהולך ומתרחב, יכולה להיבלם רק על ידי עונשים מרתיעים ומשמעותיים....הדגשנו, לא אחת, כי במציאות המצערת שנוצרה אצלנו צריכים העונשים בעניין הסחר בהרואין להיות חמורים ולשאוף, במידה רבה יותר מן המקובל בעבר, אל העונש המקסימלי שנקבע בחוק".
סיכום:
עבירות סמים ובכלל זאת עבירת הסחר בסמים היא מן העבירות החמורות בספר החוקים (כמו גם, יתר עבירות הסמים). החוק והפסיקה מתייחסים בחומרה רבה למי שנתפס מבצע עבירה זו. ככל שאדם חשוד בביצוע עבירה זו רצוי שיתייעץ בהקדם האפשרי עם עורך דין פלילי הבקיא בחוק ובפסיקה.