מהי עבירת ההתפרצות וכיצד מוכיחים אותה?
עבירות ההתפרצות הן למעשה נגזרת של עבירת "האם"- כלומר עבירת "הגניבה". האחרונה היא למעשה עבירה מוכרת לכל אדם מן היישוב, שהרי לרוב אנו יודעים להגדיר גניבה כאשר אנו נתקלים בה, אך לא תמיד אנו מודעים לכך שגניבה היא לא בהכרח עבירה שאפשר להוכיח בקלות, כך גם עבירת ההתפרצות. על כן, מהי בכלל התפרצות? ומה צריך להוכיח במסגרתה?
כיצד מוגדרת עבירת הגניבה?
חוק העונשין הוא אשר מסדיר את תחום עבירות הרכוש בכללותן, החל מגניבה וכלה בעבירות פריצה או מרמה. סעיף 383 לחוק העונשין הוא אשר מגדיר "גניבה" מהי. למעשה, גניבה מוגדרת בתור לקיחת חפץ או כל דבר מה, שלא כדין או ללא הסכמה של הבעלים הרלוונטי, והכל במטרה לקחת את אותו "דבר" (מושא הגניבה) לצמיתות. לא רק סיטואציה קלאסית זו מוגדרת כגניבה, אלא שגם שימוש בדבר מסוים שנמצא אצל המחזיק, ללא הסכמת הבעלים מוגדר למעשה כגניבה. לדוגמא: גניבה של כסף שהופקד אצל אדם ע"י בעליו, מוגדרת גם כגניבה. העונש על עבירת הגניבה עומד על שלוש שנות מאסר, אך זאת כאשר מדובר בגניבה שלא נלוות לה נסיבות מחמירות.
ישנן גם עבירות גניבה חמורות בהרבה, ובכלל זה עבירות גניבה שהן מגוונות יותר מעבירת גניבה "קלאסית". תחילה, גניבה שנעשית בנסיבות מחמירות העונש בגינה עומד על 4 שנות מאסר(לדוגמא: גניבה של ציוד המשמש לעבודה, גניבה של דבר שיש לו ערך מדעי או דתי ועוד). כמו כן, גניבה של "דבר" שערכו גבוה מחצי מיליון שקלים, היא עבירה שדינה 7 שנות מאסר. גניבה שנעשית ע"י עובד ציבור גם היא למשל עבירת של גניבה עם נסיבות מחמירות, שהרי אין דינו של ראש עיר הגונב כספים, לדינו של אדם הגונב אוכל מהסופר. לכן העונש על גניבה מסוג זה עומד על 10 שנות מאסר. דוגמא נוספת, היא גניבה שנעשית בידי מנהל, או חבר דירקטוריון, או אז העונש במקרים כאלו (שגם הם מוגדרים כמחמירים) עומד על 7 שנות מאסר.
כיצד מוגדרת "התפרצות"?
אופן ההגדרה לעבירת הגניבה, רלוונטי ולמעשה חל גם על עבירת ההתפרצות. עם זאת, לעבירת ההתפרצות הגדרה אחרת, שמתחלקת לשתי הגדרות משנה. האחת היא "נכנס" כלומר, מי שנכנס בחלקו או מכניס בחלקו חפץ לנכס שלא כדין או הסכמת הבעלים של אותו נכס, מוגדר בתור "נכנס", לא בתור פורץ. מנגד, אדם שנכנס כולו (כלומר: עם כל גופו) לנכס (גם ללא הסכמה או רשות), הוא "מתפרץ". מכאן, "שפורץ" הוא אדם ששובר דלת או חלק חיצוני של בניין, בין אם באמצעות שימוש במפתח, בדחיפה, באמצעות הזזה של דלת או חלון.
מי שנכנס למקום מגורים או לבית תפילה, כדי לגנוב או כדי לבצע פשע (כמו למשל- כדי לתקוף מי שנמצא במקום) דינו כנכנס, העונש על מעשה כגון זה הוא חמש שנות מאסר. מי שמתפרץ לדירה כדי לבצע פשע, או כדי לגנוב, דינו מאסר של שבע שנים. בנוסף, עבירות של "כניסה" או "פריצה" שנעשות תוך כדי שימוש בנשק (בין אם נשק קר ובין אם נשק חם) הן עבירות שדינן עונש כפול, מהעונש המוזכר לעיל.
בנוסף, לא רק עבירות התפרצות מהווה עבירה פלילית, אלא גם החזקה של כלי פריצה. לדוגמא, אדם שנתפס בסמוך לבית מגורים, בשעת לילה מאוחרת, עם מברג או מפתח שוודי, הרי שיש סיכוי מאוד גבוה שבכוונתו לפרוץ לבית. מדובר בכלים קלאסיים שמשמשים עברייני רכוש לצורך ביצוע עבירות מסוג זה. לכן, המחוקק קבע כי מי שמחזיק ברשותו מכשיר שמשמש לפריצה לבניין (או בית), אך אין באמתחתו הסבר להחזקה של אותו מכשיר, דינו מאסר של שלוש שנים.
יודגש, שבהקשר לעבירה של החזקת כלי פריצה, חשוב להזכיר שמצד אחד, בנסיבות המתוארות הסיכוי הוא שמדובר באדם שמבקש לבצע פריצה. מנגד, אדם שמחזיק מברג ברכבו ליתר ביטחון, יידע להסביר שהמברג משמש למקרי חירום. לכן, קבע המחוקק כי מי שחשוד באחזקה של כלי פריצה, הוא אשר צריך להציג הסבר "סביר" לאחזקה.
מהן נסיבות "מחשידות בעבירת התפרצות"?
בכל הנוגע לעבירות של התפרצות, קבע המחוקק מספר סיטואציות שככל שאדם נמצא בהן, חזקה עליו שכוונתו לבצע עבירת התפרצות, או עבירה הקרובה לה. הסיטואציות הן: אדם שנתפס עם נשק או מכשיר פריצה, אדם שנתפס רעול פנים או עם פנים מסווים, אדם שנמצא בתוך בניין תוך שהוא נתפס עם אמצעי הסוואה או כלי פריצה. בכל אותן סיטואציות, המחוקק יצא מנקודת הנחה שמדובר באנשים שמתכוונים לבצע עבירה פלילית, ולכן העונש במקרים כאלו עומד על 5 שנות מאסר.
לסיכום:
עבירות התפרצות הן נחלתן של חלק גדול מאוד מאזרחי ישראל, משום שלצערנו מעטים האנשים שלא חוו גניבה מביתם או פריצה לרכבם או לביתם. כל זאת, על אף שמדובר בעבירות חמורות מאוד. באם הינך חשוד או נאשם עבירות רכוש חשוב מאוד שתתיעץ עםם עורך דין פליל מנוסה שיוכל לסייע לך ולבחון את מצבך.
