בג״ץ קטן: בית המשפט הפלילי בדונו בטענות מנהליות
בעבר, טענות מתחום המשפט המנהלי והחוקתי נשמעו רק בפני בית המשפט הגבוה לצדק, מתוך התפיסה שאין זו סמכותו של בית המשפט הפלילי לבקר את שיקול דעתה המנהלי של התביעה. עם השנים, פסיקת בג״ץ לא רק העניקה לבתי המשפט הפליליים סמכות לדון בטענות כאמור, אלא אף מחייבת אותם לעשות כן, בהיותם הפורום המתאים ביותר לכך
רקע - משפט מנהלי מהו?
בית המשפט העליון, ביושבו כבג״ץ, דן בין השאר בעתירות מנהליות כנגד החלטות בעלות השלכות ציבוריות רחבות היקף, כמו החלטות ממשלה, החלטות של רשויות אכיפת החוק ועוד.
שיקולי הדין המנהלי הם רבים ורחבים, ושונים במהותם מטענות המועלות בהליך הפלילי. כך למשל, יבחן בג״ץ את החלטותיה של רשות מנהלית בהתאם לדרישה כי החלטות המתקבלות על ידי הרשויות יהיו סבירות, מידתיות, מונחות על פי תכלית ראויה, וכפופות לחובת הגינות מוגברת ולדרישת תום לב שלטוני.
על מבחן הסבירות, נאמר בבג״ץ, כי במסגרתו יש להתחשב בשאלה אם הרשות הציבורית נתנה משקל ראוי לגורמים שהיה עליה להתחשב בהם, כאשר במצב בו המשקל שניתן לגורמים הללו אינו ראוי, תיפסל ההחלטה המנהלית בשל חוסר סבירות (כך בבג״ץ 341/81).
באשר למבחן המידתיות, נקבע כי שיקול דעת מנהלי הוא כדין, רק אם הוא בוחר באמצעי המקיים את דרישת המידתיות, לשם הגשמת מדיניות מסוימת. כך, שיקול דעת הבוחר באמצעי שאינו במידה הראויה, הוא שיקול דעת פסול (בג״ץ 3477/95).
מכאן, שכל החלטה של רשות מנהלית, בין אם שלטונית או ציבורית, נתונה לביקורת שיפוטית בבג״ץ על פי עילות הביקורת הנהוגות במשפט המנהלי.
מה בין משפט פלילי למנהלי
במשפט הפלילי, לאורך השנים, ניתן לראות יותר ויותר מקום לטענות בעלות גוון מנהלי, עד כדי ניסוחן של דוקטרינות הקובעות את סמכותו של בית המשפט הפלילי לדון בטענות כאלה.
דוגמא לכך היא דוקטרינת ההגנה מן הצדק. בעבר, הייתה מקובלת ההנחה שבית המשפט הפלילי אינו מוסמך לבקר את שיקול דעתה המנהלי של התביעה באשר לעצם הגשת כתב אישום, ושהנושא מצוי בסמכותו הייחודית של בג״ץ.
היום, לאחר פיתוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק, יכול בית המשפט הפלילי לבטל כתב אישום כאשר הוא סבור שהמשך ניהול ההליך הוא בלתי צודק. הדוקטרינה עוגנה בחוק סדר הדין הפלילי, התשמ״ב-1982, בסעיף 149 העוסק בטענות מקדמיות, כאשר אחת מהן נוגעת לסיטואציה בה הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי במקרה הנדון, עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
בהמשך לעיגונה הפסיקתי והחקיקתי של ההגנה מן הצדק, דחה בית המשפט העליון על הסף, לא אחת, עתירות של נאשמים למחיקת כתבי אישום בשל פגמים מנהליים, בקבעו כי דרך המלך להעלאת הטענות האמורות היא בבית המשפט הפלילי ולא בבג״ץ, ולאו דווקא במסגרת דוקטרינת ההגנה מן הצדק, אלא גם מחוצה לה.
פסק הדין בעניין ניר עם כהן (בג״ץ 9131/05) היווה את הבסיס לשורה של החלטות כאלה בבג״ץ, ולמעשה הביא לקביעתה של דוקטרינה פסיקתית חדשה -
״דוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים״
לאחר מתן פסק הדין האמור, דחה בג״ץ על הסף עשרות עתירות נוספות של נאשמים נגד רשויות האכיפה, וזאת בעילה של פורום חלופי מתאים יותר, הוא כמובן בית המשפט הפלילי, להעלאת טענותיהם המנהליות נגד ההליך הפלילי.
התוצאה האופרטיבית של הפסיקה האמורה העניקה סמכות לערכאות הפליליות לקיים ביקורת שיפוטית, בעלת אופי ״בג״צי״, והלכה למעשה העניקה להן סמכות ייחודית לדון בטענות כאלה, שבג״ץ כאמור דוחה על הסף.
הדוקטרינה פתחה פתח להעלאת טענות מסוגים שונים בבית המשפט הפלילי: גם טענות של שיקולי צדק כמו דוקטרינת ההגנה מן הצדק; גם טענות בעלות אופי מנהלי בכל הנוגע לסבירות ולמידתיות שבהתנהגות הרשויות; ולמעשה כל טענה אף מעבר לכך, שהרי בית המשפט הפלילי הוא הפורום הנאות לדון בטענות הללו.
אם כך, פסיקת בג״ץ למעשה מחייבת כיום את בית המשפט הפלילי לדון ולהכריע בטענות מנהליות וחוקתיות של נאשמים כנגד החלטות התביעה, המשטרה ויתר רשויות האכיפה. כך, בית המשפט הפלילי הופך למעין ״בג״ץ קטן״ המקיים ביקורת שיפוטית על החלטות הרשויות המוסמכות.
למרבה הצער, פעמים רבות גורם הדבר לבלבול, וטענות מהסוג האמור מעין ״נופלות בין הכסאות״. משכך, חשוב לדעת כי בהחלט קיימים מקרים מתאימים לשימוש בדוקטרינת הביקורת המנהלית בפלילים, כשלרוב מדובר במקרים שבהם ניתן להצביע על קשר או השפעה של הפגם המנהלי שנפל בפעולת הרשויות, על ההליך הפלילי - בין אם על עצם קיום ההליך, ובין אם על התנהלותו הראויה.
לאור האמור, במידה ומתנהל נגדך הליך פלילי, חשוב מאוד לפנות לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה, הבקיא בפסיקה ובסדרי הדין האמורים, שידע להעלות את כל הטענות הרלוונטיות ולהגן על זכויותייך בצורה המיטבית.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
