דינם של הסובלים ממחלת נפש במשפט הפלילי
במשפט הפלילי, לבית המשפט יש סמכות להורות על אשפוז בכפייה של נאשם החולה במחלת נפש, או סבל ממחלת נפש בעת ביצוע עבירה. מתי מורה בית המשפט על צו אשפוז כאמור? מהן זכויותיו של הנאשם בהליך ומתי יועמד לדין מחדש לאחר האשפוז? כל זאת במאמר הבא
ראשית, יש להבדיל בין מקרים בהם אדם סבל ממחלת נפש בעת ביצוע העבירה, לבין מקרים בהם אדם סובל ממחלת נפש בעת הדיון בבית המשפט.
כאשר מועמד לדין פלילי אדם שבעת ביצוע העבירה סבל ממחלת נפש, באפשרותו להגיש לבית המשפט, באמצעות בא כוחו, ראיות המצביעות כי היה חולה במחלת נפש בשעת המעשה ולכן לא ניתן לקבוע את אחריות הפלילית לביצוע המעשה.
בית המשפט יבחן את הראיות, ואם יחליט כי הנאשם אכן סבל ממחלת נפש בעת ביצוע העבירה, וכמו כן יקבע כי הנאשם עדיין חולה, יצווה בית המשפט על אשפוזו של הנאשם או יורה על קבלת טיפול מרפאתי.
כלומר, על מנת שבית המשפט יפנה את הנאשם לאשפוז או לטיפול מרפאתי, נדרש שיתקיימו התנאים הבאים: על בית המשפט לקבוע שהנאשם אכן ביצע את מעשה העבירה; הוכח כי הנאשם היה חולה במחלת נפש בעת ביצוע העבירה; והנאשם עדיין חולה במחלת נפש.
לא כך המצב באשר לנאשם שמחלת הנפש שלו אינה מאפשרת לו לעמוד לדין כלל. כלומר, מדובר במצב בו בית המשפט סבור, על בסיס ראיות שהוצגו בפניו, כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין בגלל שהוא חולה במחלת נפש, ואז רשאי הוא לצוות על אשפוז פסיכיאטרי או קבלת טיפול מרפאתי.
חשוב לדעת, כי בית המשפט יתן צו לאשפוז בכפייה אך ורק אם נוכח שיש ראיות שהנאשם ביצע את העבירה בגינה הועמד למשפט. כלומר, חד משמעית אין זה תפקיד בית המשפט להוות גוף רגולטורי בעניינם של הלוקים בנפשם, אלא רק לקבוע את דינם של הלוקים בנפשם שביצעו עבירה פלילית.
אם כך, על בית המשפט לבחון את קיומם של התנאים הבאים: הנאשם חולה במחלת נפש; הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין; מחלת הנפש היא הסיבה לכך שאינו מסוגל לעמוד לדין; ויש ראיות לכאורה לכך שהנאשם ביצע את העבירה שבגינה הועמד למשפט.
ואולם, יש לזכור כי גם אם כל המרכיבים הללו הוכחו לבית המשפט, הוא לא יצווה על אשפוז הנאשם או על טיפול מרפאתי, אלא אם הוכח לו שמצבו הנפשי של הנאשם אכן מצריך את האשפוז או הטיפול.
על מה מבסס בית המשפט את החלטתו
בית המשפט אינו רשאי לתת צו אשפוז אלא לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית. משכך, כאשר הועלתה טענה בדבר מצבו הנפשי של הנאשם בבית המשפט, יורה בית המשפט על הבאת הנאשם לבדיקה פסיכיאטרית (ואם הנאשם קטין - יופנה לפסיכיאטר מומחה לילדים ונוער). בתום הבידקה תיערך חוות דעת פסיכיאטרית שתוגש לבית המשפט.
חשוב לדעת, כי באפשרות הפסיכיאטר המחוזי להודיע לבית המשפט כי לא ניתן לערוך את הבדיקה הפסיכיאטרית שלא בתנאי אשפוז, ואז רשאי בית המשפט לצוות על אשפוזו של הנאשם לשם עריכת בדיקה והסתכלות.
בית המשפט, לאחר קבלת חוות הדעת ועל סמך האמור בה, יחליט על אחת משלוש אפשרויות:
- להורות על אשפוזו של הנאשם
- להורות על טיפול מרפאתי כפוי
- להמשיך בניהול המשפט
אם קבע בית המשפט כי על הנאשם להתאשפז או לקבל טיפול מרפאתי כפוי, תקופת האשפוז על פי הצו לא תהיה ארוכה יותר מתקופת המאסר המירבית שקבועה לעבירה. כלומר, כאשר מדובר בעבירת הריגה, שהעונש בגינה הוא 20 שנות מאסר, יורה בית המשפט על אשפוז או טיפול מרפאתי כפוי מקסימלי לתקופה זהה, כלומר ל-20 שנים.
במצב כזה, בו הורה בית המשפט על אשפוז או טיפול מרפאתי כפוי, יופסקו ההליכים המשפטיים נגד הנאשם, והמשפט למעשה יבוטל. ואולם, אם ביקש זאת בא כוח הנאשם, מוסמך בית המשפט לברר בכל זאת את אשמתו של הנאשם, כאשר צו האשפוז יעמוד בתוקפו על לתום הבירור, כשאז יחליט בית המשפט בשאלת האשפוז, אם לא זוכה הנאשם מאשמה.
חשוב לדעת, כי גם כאשר הופסקו ההליכים המשפטיים בעניינו של נאשם שהוכח כחולה נפש במועד הדיון (להבדיל ממועד ביצוע העבירה), לעתים ניתן יהיה לחדש את המשפט נגדו בטרם שחרורו מאשפוז.
זאת, כשהיועץ המשפטי לממשלה פונה לבית המשפט בבקשה לעיון חוזר בהחלטה כי הנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין, כאשר לטעמו יש יסוד סביר להניח שהנאשם מסוגל לעמוד לדין, וכאשר יש עניין לציבור בהעמדתו לדין. בית המשפט רשאי לשנות את החלטתו ולקבוע שהנאשם כעת מסוגל לעמוד לדין, ואולם יחליט כך רק לאחר קבלת חוות דעת פסיכיאטרית.
כמו כן, לעתים יחודש המשפט הפלילי דווקא לאחר השחרור. זאת, כאשר היועץ המשפטי לממשלה מורה על העמדתו של הנאשם לדין לאחר שחרור, ורק במקרה שצו האשפוז ניתן מהטעם שהנאשם אינו מסוגל לעמוד לדין בשל מחלתו.
דרך אחרת להבין את הדברים, היא דרך סיווג שני המקרים למונחים ״אי כשירות״ ו״אי שפיות״. אי כשירות היא כאמור טענה הנוגעת למצב הנאשם בעת משפטו, בעוד אי שפיות הינה טענה מהותית הנוגעת לאחריותו המהותית של הנאשם בעת ביצוע המעשה הפלילי.
כמו כן, כאשר מתקבלת הטענה בבית המשפט, משפטו של הנאשם שאובחן עם אי שפיות מופסק ולא ניתן לשוב ולדון אותו באותו עניין, ולא כך בעניין נאשם שאובחן כבלתי כשיר לעמוד לדין, שאז כאמור ניתן יהיה לחדש את משפטו בנסיבות מסוימות.
ערעור
צו אשפוז שניתן על ידי בית המשפט ניתן לערעור בפני ערכאה גבוהה יותר, באותו אופן שניתן להגיש ערעור על הכרעת דין מרשיעה. כלומר, תוך 45 ימים לערכאת הערעור, כך שאם הצו ניתן בבית משפט השלום, הערעור יוגש לבית המשפט המחוזי, שהוא גם בית המשפט המוסמך לדון בערעורים על הרשעותיו של בית משפט השלום.
כמו כן, ניתן לערור גם על ההחלטה לאשפז את הנאשם לצורך הבדיקה הפסיכיאטרית המקדימה, לערכאת הערעור כאמור.
לסיכום, מדובר בהליך סבוך המערב גורמים חיצוניים למשפט, כמו בתי חולים וגורמים פסיכיאטריים. מכאן החשיבות הרבה בפניה לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה בתחום הפסיכיאטרי שידע לנווט בין הערכאות ולהגן על זכויותיך באופן המיטבי.
אין לראות במאמר זה ייעוץ משפטי ו/או תחליף לייעוץ משפטי.
