על איסור פרסום שמו של חשוד או עיכובו
בעידן הטכנולוגי, בו כלי התקשורת מסקרים את העולם הפלילי חדשות לבקרים, נוצרה חשיבות יתרה לשמירה על זכויותיו של חשוד, המוחזק כחף מפשע, מפני פגיעה בשמו, בפרטיותו, ובמשפחתו. על הכללים המאפשרים הגנה על זכויות חשודים במצב הדברים האמור – במאמר הבא
חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ״ד-1984, במסגרת תיקון לסעיף 70 שבו, קובע כי ״לא יפרסם אדם שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום, עד תום 48 שעות מהמועד בו התייצב החשוד לחקירה, או עד סיום הדיון הראשון שהתקיים בפני שופט, לפי המוקדם ביניהם״.
התיקון נועד, בין השאר, לאפשר לחשוד למצות את זכותו לפנות לבית המשפט ולבקש את איסור פרסום שמו, ובכך לצמצם מצבים בהם שמו של החשוד מתפרסם עוד בטרם הספיק לבקש את איסור הפרסום.
התיקון למעשה מצטרף לתיקון חקיקה נוסף, אשר עיגן לראשונה את האפשרות לאסור על פרסום פרטי זהותו של חשוד עד למועד הגשת כתב אישום נגדו, מטעמים הכרוכים במניעת נזק לחשוד עצמו, וזאת להבדיל מטעמים הכרוכים בטובת החקירה או בטובת הגנתם של מעורבים אחרים.
תיקון סעיף 70 לחוק הוא בעל חשיבות רבה, ולמעשה נותן כלים להתמודד ולמנוע פגיעה מיותרת בחשודים ובבני משפחותיהם. זאת במיוחד לאור המגמה הקיימת בתקשורת, הנוטה לפרסם בציבור פרטיהם של חשודים אשר נחקרו או נעצרו, עוד בשלבים ראשוניים ביותר של החקירה, ובטרם נתבררה כלל מעורבותם של הנחקרים באותן עבירות. פעמים רבות מדובר בחקירות שמסתיימות בלא כלום, אולם עבור שמו הטוב של החשוד – כבר מאוחר מדי.
עיכוב פרסום שם חשוד
החוק קובע תקופה סטטוטורית לעיכוב פרסום שם חשוד במשך 48 שעות או עד סיום הדיון הראשון שהתקיים בעניינו לפני שופט, כשלרוב הכוונה היא לדיון מעצר. התקופה מתחילה להימנות מהמועד בו התייצב החשוד לחקירה, או המועד שהיה עליו להתייצב לחקירה. המטרה היא לתת לחשוד הזדמנות מציאותית לבקש מבית המשפט לאסור אם פרסום שמו, או פרסום כל פרט אחר אשר יש בו כדי לזהותו.
ואולם, חשוב לדעת כי איסור הפרסום הסטטוטורי פוקע בחלוף 48 שעות או במועד קיום דיון בבית המשפט, ולאחר מכן ניתן לפרסם את פרטיו ללא צורך בפנייה לבית המשפט, אלא אם התבקש אחרת מפורשות על ידי החשוד בהתאם לחוק. כאשר במהלך אותן 48 שעות ניתנת החלטה על המשך איסור פרסום, יפקע האיסור עם הגשת כתב אישום נגד החשוד, אלא אם כן קבע בית המשפט אחרת.
לכלל האמור נקבעו מספר חריגים בהם יתאפשר פרסום שמו של חשוד בטרם תום 48 שעות. כך למשל, בית המשפט רשאי להתיר את הפרסום בשל עניין ציבורי; הרשות החוקרת רשאית לבקש פרסום כאשר הוא נדרש לצורך איתור חשוד או עד, או לשם אזהרת הציבור; והחשוד עצמו רשאי לבקש את פרסום שמו, כל עוד בקשתו או הסכמתו ניתנה על ידו בכתב.
כללים פרוצדוראליים
על הרשות החוקרת מוטלת החובה ליידע חשוד שהוא עצור ואינו מיוצג, בדבר זכותו לבקש מבית המשפט לאסור את פרסום שמו, וכן עליה לאפשר לו להגיש בקשה לאישור פרסום שמו באמצעותה.
כמו כן, על הרשות החוקרת ליידע את החשוד בדבר אפשרות זו לא יאוחר מ-24 שעות מעת מעצרו או לפני שהובא בפני שופט – המוקדם מביניהם.
כמו כן חשוב לדעת, כי קיימת זכות ערר על החלטה לאסור או להתיר פרסום, תוך שבעה ימים ממתן ההחלטה, כאשר לצד זכות זאת קיימת סמכות לערכאה הראשונה להורות על עיכוב ביצוע לפרק זמן מסוים או עד מתן החלטה בערר.
מתי ייאסר פרסומם של פרטים מזהים של חשוד
סוגיית האיסור לפרסם פרטים מזהים של אדם הנחשד בפלילים מצריכה איזון בין עקרונות יסוד וזכויות חוקתיות הניצבות משני צדי המתרס. מצד אחד, נמצא הכלל בדבר פומביות הדיון. מצד שני, עומדות זכויות האדם לכבוד, לשם טוב ולפרטיות, המעוגנות בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.
המחוקק הכתיב את נקודת האיזון הנורמטיבית בין הזכויות המתנגשות בקבעו כי עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת הם הכלל והם ייסוגו לאחור מפני הצורך להגן על שמו הטוב ופרטיות חשוד רק בהתקיים נסיבות חריגות.
בפסיקה נקבע כי בית המשפט יאסור את הפרסום בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, צריך להראות כי נגרם "נזק חמור" כתוצאה מהפרסום ואין די ב"נזק רגיל". השני, ראוי להעדיף את מניעת הנזק החמור על פני העניין הציבורי שבפרסום.
לסיכום
נכון להיום, לא נעשה שימוש רב בהוראת החוק האמורה, ומספר הבקשות לאיסור פרסום שמם של חשודים שטרם הוגש נגדם כתב אישום הינו מועט ביותר. זאת, כאשר אין מחלוקת כי ייתכנו מקרים לא מעטים בהם ההימנעות מלבקש לאסור פרסום שמו של חשוד עלולה לגרום לו נזק חמור ובלתי הפיך, במיוחד כאשר מתברר כי החשד כנגד אותו אדם היה מוטעה. עצם הפרסום במקרים אלו עלול לגרום לו נזק רב שהיה נמנע, לו היה מבקש את דחיית או מניעת הפרסום מבעוד מועד.
משכך, חשוב מאוד לפנות לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה כבר בשלב המעצר והחקירה הראשוניים, על מנת שיגן על זכויותיכם כבר מתחילת ההליך, ויסייע בצמצום הנזקים, במיוחד בעידן הטכנולוגי בו כל פרסום יכול להתגבר ככדור שלג ולפגוע משמעותית בשמו של אדם ומשפחתו.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
