על חוק חקירת חשודים והפרתו
חוק חקירת חשודים קובע את פרוצדורת חקירתם של חשודים הדוברים שפה זרה, לרבות שפת הסימנים, כמו גם של חשודים בעלי מוגבלויות. במאמר הבא ניתנת סקירה של הפרוצדורה הנדרשת במצבים האמורים, והשלכות של הפרת ההנחיות בחוק על ידי הגוף החוקר
חוק סדר הדין הפלילי (חקירת חשודים), התשס״ב-2002 קובע את החובה החוקית המוטלת על רשויות החקירה, לתעד חקירת חשודים בשפתם, וכן לתעד את חקירתם של חשודים בעלי מוגבלויות.
בין היתר, נקבע בסעיף 2 לחוק כי ״חקירת חשוד תתנהל בשפתו או בשפה שהחשוד מבין ודובר אותה, לרבות שפת סימנים״.
סעיף 8 קובע כי במצב שחקירה תועדה בכתב בלבד, יהיה התיעוד בשפה שבה התנהלה, וכשלא ניתן לתעד בכתב חקירה בשפה שבה היא מתנהלת, תתועד החקירה בתיעוד חזותי או קולי. עוד קובע הסעיף כי כאשר לשוטר יש יסוד להניח שחשוד אינו יודע קרוא וכתוב, או שהוא אדם עם מוגבלות המקשה עליו לאשר את נכונות תיעוד החקירה בכתב, תתועד החקירה בתיעוד חזותי או קולי.
הרציונל הוא למעשה מניעת פגיעה בזכותם של נחקרים להליך הוגן ולחקירה אמינה, כאשר הפרת החוק שוללת את זכותם שהודעותיהם המשטרתיות ישקפו במדויק את דבריהם בחקירה, בלשונם ובניסוחם, ואף מונעת מהם להבין את אשר נרשם בשמם ולאשרו.
תוצאות הפרת הוראות החוק על ידי הגוף החוקר
בפסיקה עלו טענות לפיהן ראוי שהדבר לכל הפחות יביא להפסקת ההליך הפלילי כנגד האדם הפרטי החשוד בביצוע עבירה. בהקשר לכך נאמר כי זו תוצאה המתבקשת מטעמי צדק והגינות, וכן מטעמים של אכיפת שלטון החוק על השלטון.
כמו כן, גביית הודעותיו של נאשם שלא בשפתו וללא תיעוד חזותי או קולי, בניגוד לחוק חקירת חשודים, עשויה במקרים רבים להצדיק את החלת דוקטרינת הפסילה החוקתית שנקבעה בפרשת יששכרוב (ע״פ 5121/98), ובכך להוביל לאי קבילותן של ההודעות שנתן החשוד במשטרה, על בסיס שיקול דעתו של בית המשפט לפסול קבילותה של ראיה בפלילים, אם נוכח לדעת כי הראיה הושגה שלא כדין וקבלתה במשפט תיצור פגיעה מהותית בזכותו של הנאשם להליך הוגן.
כך, גם אם בית המשפט מחליט כן לקבל הודעת נאשם שנגבתה שלא בשפתו וללא תיעוד חזותי או קולי כקבילה, עשוי הוא עדיין לקבוע כי אין לייחס להודעה משקל ראייתי רב, אם בכלל, לנוכח הספק הסביר שעולה באשר למידת אמינות הדברים שנרשמו בהודעה על ידי החוקר.
טענות רלוונטיות נוספות
לעניין זה מעניין להעלות גם טענה של הגנה מן הצדק, המתייחסת פעמים רבות להתנהלות המדינה במסגרת חקירה, באופן המאפשר את ביטולו של כתב אישום כאשר הגשתו או ניהולו של ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית.
חשוב להזכיר, כי טענה של הגנה מן הצדק שלא הביאה לביטול כתב האישום כולו, עדיין עשויה להביא לביטול אישומים ספציפיים, או להוות שיקול לטובתו של נאשם בקביעת עונשו.
כמו כן, חשוב לדעת כי מעבר לטענות שעשויות לעלות בנוגע לביטול כתב אישום והפסקת ההליך המשפטי, הסוגיה חשובה עוד בטרם הגשת כתב אישום, כאשר החשוד עצור. כך, במצב בו מדובר בחשוד הנמצא במעצר עת מתברר כי חוק חקירת חשודים הופר לגביו, יתכן וישוחרר ממעצר מטעם זה בלבד.
דוגמא לכך ניתן למצוא בעניין קנוניץ (ת״מ 14697/07), שם הורה בית המשפט, בהסכמת המדינה, על שחרורו של חשוד ממעצר ימים, למרות חומרת החשדות שיוחסו לו (תקיפה וגרימת חבלות, איום ברצח), וזאת משום שהוראת בית המשפט ״לשוב ולחקור את החשוד, הפעם בשפתו, כדי להבהיר את גרסתו״, לא קוימה על ידי המשטרה.
לסיכום, ברור שהגנה על זכויותיהם של חשודים ונאשמים בהקשר זה רלוונטית בכל שלב ההליך הפלילי, משלב החקירה והמעצר, דרך ניהול התיק ועד לקביעת העונש, במצב של הרשעה. מכאן החשיבות שבפניה לעורך דין פלילי מקצועי ומנוסה, הבקיא בהנחיות ושיוכל להגן על הזכויות שנפגעו בצורה המיטבית.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני.
