איסור חקיקה למפרע
סעיף 3(א) לחוק העונשין קובע כי ״חיקוק היוצר עבירה לא יחול על מעשה שנעשה לפני יום פרסומו כדין או יום תחילתו״.
הסיבה שאין לאפשר חקיקה למפרע, היא שזו אינה נותנת לפרט להכווין את התנהגותו באופן מתאים, והרי זו מטרת חוק העונשין. כלומר מדובר בענישה של אדם שלמעשה לא היתה לו הזדמנות לשנות את התנהגותו על פי העבירה שנקבעה.
סעיף 3(ב) אף מוסיף וקובע כי לא רק שאסור להעניש למפרע, אלא אסור גם להחמיר ענישה באופן רטרואקטיבי.
מנגד, חשוב לדעת כי אין סימטריות בסוגיה, כך שאם המחוקק הקל את העבירה, הנאשם יקבל את העונש הקל. הסיבה לכך, היא שאם המחוקק החליט שמדובר בעבירה חמורה פחות ממה שנקבע קודם לכן, העונש שנגזר על נאשם צריך לשקף את החומרה של העבירה בזמן השיפוט.
חוסר הסימטריות נראה גם כשהמחוקק מבטל סעיף עבירה, כאשר כתוצאה מכך יש לשחרר את מי שנאסר בשל העבירה, ולבטל כל השלכה משפטית שהיתה לפסק הדין.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי