הגנת הצורך במשפט הפלילי
חוק העונשין קובע סייגים, הגנות וחריגים לעבירות המנויות בחוק (הגנת הכורח, הגנה מן הצדק, אי שפיות הדעת וכד'). כלומר, על אף שהדין מכיר בכך שנעברה עבירה, קיים בחוק פטור מאחריות פלילית למבצעה. זאת, מחמת נסיבות, הצדקות או ערכים שהחברה שלנו רואה כחשובים יותר.
אחת מן ההגנות היא הגנת הצורך אשר קובעת כי אדם לא יישא באחריות פלילית למעשה שהיה דרוש באופן מיידי להצלת חייו, חירותו, גופו או רכושו שלו או של זולתו, מסכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת המעשה, ולא הייתה לו דרך אחרת אלא לעשותו (סעיף 34יא לחוק העונשין).
התנאים לקיומה של הגנת הצורך, שהוכחתם תביא לפטור מאחריות פלילית, הן כדלהלן:
נחיצות: שהמעשה הפלילי היה דרוש באופן מיידי.
להגנה על אינטרס מוגן: להצלת חיים, חירות שלמות הגוף והרכוש של עובר העבירה או של זולתו.
סכנה מוחשית של פגיעה חמורה הנובעת ממצב דברים נתון בשעת מעשה.
סבירות: לא הייתה דרך אחרת אלא לבצע את העבירה.
לדוגמא, בפס"ד 194/03 מדינת ישראל נ' יוחאי הרשברג, ביהמ"ש זיכה את הנאשם מחמת הגנת הצורך.
דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד פלילי בנימין בן נתן.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי