חסיון מפני הפללה עצמית
בהליך הפלילי, אין אדם חייב להשיב לשאלה או למסור ראיה, כאשר יש בה הודיה ביסוד מיסודות העבירה שבה הוא מואשם, או עשוי להיות מואשם בה. כלומר הזכות לחסיון מפני הפללה עצמית חל גם על חשוד או עד בשלב החקירה, וגם על נאשם או עד במהלך המשפט, כמו גם על חפצים ומסמכים.
חשוב להכיר את החריגים לכלל האמור. ראשית, החיסיון לא חל על נאשם שבחר להעיד להגנתו (כלומר לא חל על נאשם במהלך משפטו על העבירה שבה הוא מואשם), ולא חל על חשוד בכל הנוגע לשיתוף הפעולה שלו בהליכי החקירה (סירוב לחיפוש, סירוב למסדר זיהוי וכו').
כמו כן, החיסיון אינו חל כאשר אין סיכון של העמדה לדין, למשל אם העבירה התיישנה כבר, או עד שניתנה לו חנינה בגין מעשים קודמים.
לבסוף, החיסיון לא יחול על נאשם שכבר השיב על שאלה מפלילה, כלומר נדרשת התנגדות לשאלה בטרם השיב לה, שכן לאחר שענה לא יוכל להתנגד.
החיסיון מפני הפללה עצמית הוא אינו חסיון מוחלט, ובית המשפט רשאי להסירו בכפוף ל"חיסיון שימוש". משמעות הדבר היא כי העד או הנאשם יאמרו את דבריהם, אך אלו לא יוכלו לשמש נגדם בהליך משפטי.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי