פיצויים בהליך הפלילי
לפי סעיף 77 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בית המשפט רשאי לחייב אדם שהורשע, לשלם פיצוי לאדם שניזוק במסגרת ביצוע העבירה, בגין הנזק או הסבל שנגרם לו. חיוב אדם בפיצויים יכול להיעשות בשל כל עבירה שהורשע בה בנפרד, ובלבד שסכום הפיצוי לא יעלה על 258,000 שקלים.
בבית המשפט העליון נדונה השאלה מה בעצם עושים במקרה שבו יש יותר מנפגע עבירה אחד, האם תקרת הפיצוי חלה על הפיצוי הניתן לכל אחד מהם, או שמא חלה על התשלום הכולל. בפסק דינה של השופטת ברק-ארז נקבעה הלכה לפיה ניתן לחייב נאשם בתשלום פיצוי מירבי של 258,000 ₪ ולא במכפלות של מספר נפגעי העבירה (ע"פ 1076-15).
פיצוי הוא רכיב עונשי בעל מאפיינים אזרחיים מובהקים, וחלק מתכליתו היא לאפשר לנפגע עבירה לממש את זכותו לתבוע פיצוי במסגרת ההליך הפלילי, ובכך לחסוך ממנו את הטלטלה והזמן שבהגשת תביעה אזרחית. בהתאם לכך, גם קביעת גובה הפיצוי נעשית בדומה להליך אזרחי, ובהתבסס על בחינת "מאזן הנוחות". כמו כן, ערעור על רכיב הפיצוי יוגש ויתנהל כערעור אזרחי, בעוד ערעור על רכיב עונשי נוסף הכולל גם ערעור על רכיב הפיצוי, הוא ערעור פלילי לכל דבר.
תשלום הפיצויים ייעשה בהתאם להוראות בית המשפט, שיכול לחלק את הסכום למספר תשלומים חודשיים, לבקשת החייב ובנסיבות מסוימות. גביית סכום הפיצוי מחייב שלא שילם, תיעשה באמצעות המרכז לגביית קנסות, בדומה לתשלום קנס, ולהבדיל מהוצאות משפט שהליך גבייתן נעשה באמצעות מערכת ההוצאה לפועל.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי