בדיקת מאפיינים לאיתור נהג שיכור
סעיף 62(3) לפקודת התעבורה קובע כי שוטר רשאי לעכב כל נהג ולדרוש ממנו בדיקת שכרו והנבדק, חייב לאפשר את הבדיקה. נהג אשר סירב לביצוע בדיקה, יראו בו כמי שנהג בשכרות. אחת מהשיטות לבדיקת נהיגה בשכרות היא בדיקת מאפיינים. בדיקת מאפיינים היא מעין מבחן קוגניטיבי שמבוצע על ידי השוטר לנהג בשטח.
השוטר למעשה, בוחן כמה מאפיינים שיעידו האם הנהג הוא שיכור או לא. למשל:
שיחה עם נהג – האם הנהג משוחח באופן ענייני ועקבי? וההתרשמות הכללית מהמענה שלו לשאלות.
הבל פה וריח – האם מפיו או מגופו של הנהג נודף ריח אלכוהול?
הליכה בקו ישר תוך נגיעה עם האצבע באף כשהעיניים עצומות – האם הנהג יציב או שתנועתו רעועה?
מעקב אישוני הנהג אחרי אובייקט – האם הנהג מצליח לעקוב אחרי תנועה מכוונת?
לבדיקת מאפיינים יתרון אחד ברור, הוא קל לביצוע ואין צורך במכשירים מיוחדים על מנת לקבוע האם הנהג שיכור או לא. זוהי בדיקה התנהגותית גרידא, שהשוטר יבצע כאשר מתעורר בו החשד שהנהג שתה אלכוהול ועלה על ההגה.
בבדיקת המאפיינים יש גם חיסרון – אופן ביצוע הבדיקה ותוצאותיה אינן חד-משמעיות כמו בדיקת ינשוף ולכן, ניתן לערער על קביעה שהתבססה על בדיקה זו.
בעבר, בתי המשפט הרשיעו בגין נהיגה בשכרות על בסיס בדיקת מאפיינים בלבד. זאת, עד שהכניסו לשימוש את בדיקות הינשוף שהביאה לדרך אחידה ומדויקת לקביעה האם אדם נהג בשכרות או לא.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה