הגנת טעות במצב המשפטי במשפט הפלילי
בחוק העונשין קיימים גם סייגים, הגנות וחריגים לעבירות המנויות בחוק (לדוגמא: הגנת הכורח, הגנת הצידוק, הגנת הצורך, אי שפיות הדעת, הגנה מן הצדק, טעות במצב הדברים וכד'). כלומר, למרות שהדין מכיר בכך שנעברה עבירה, החוק מעניק למבצעה פטור מאחריות פלילית.
סעיף 43יח לחוק העונשין קובע כך: "לעניין האחריות הפלילית אין נפקא מינה אם האדם דימה שמעשהו אינו אסור, עקב טעות בדבר קיומו של איסור פלילי או בדבר הבנתו של האיסור, זולת אם הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר".
כלומר, הגנה זו פוטרת אדם מאחריות פלילית בשל כך שלא הייתה לו דרך סבירה לדעת שמעשהו אינו חוקי.
נטל הוכחת טענת הגנה זו מוטלת כל כתפיו של הנאשם. ככל שהוכחת הטענה תיצור ספק סביר וספק זה לא יוסר, התוצאה תהיה זיכוי הנאשם.
לשם הוכחת הגנת טעות במצב המשפטי יש להוכיח שני תנאים מצטברים:
קיומה של טעות – על הנאשם להוכיח כי טעה בתום לב. ביהמ"ש יבחן תנאי זה עפ"י אמות מידה סובייקטיביות כלומר, בחינת הטעות תהיה מנקודת מבטו של הנאשם האם ידע את הדין או האם התכוון להתחמק מאחריות פלילית. מקום בו הנאשם חשד לאי חוקיות מעשיו ובחר לעצום את עיניו, לא תעמוד לו הגנת טעות במצב המשפטי.
הטעות הייתה בלתי נמנעת באורח סביר – ביהמ"ש יבחן באופן אובייקטיבי מהם האמצעים שנקט הנאשם לשם מניעת הטעות. כלומר, על הנאשם להוכיח כי לא הייתה לו האפשרות למנוע את הטעות אפילו שפעל בסבירות.
דברים אלו מובאים באדיבותו של עו"ד פלילי בנימין בן נתן.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי