התיישנות במשפט הפלילי
התיישנות במשפט הפלילי מעוגן בסעיפים 9-10 לחוק סדר הדין הפלילי.
כאשר מדובר על התיישנות עבירות, יש לבחון מהו סוג העבירה הפלילית שבוצעה – חטא, עוון או פשע – ולפיו תקבע תקופה שבסיומה העבירה תיחשב לעבירה שהתיישנה:
עבירות פשע שהעונש בצידן הוא מוות או מאסר עולם (למשל, רצח, בגידה וכד') – בחלוף 20 שנה מיום ביצוע העבירה.
עבירות פשע אחרות (למשל, עבירות סמים) – בחלוף 10 שנים מיום ביצוע העבירה.
עבירות מסוג עוון (למשל, תקיפת סתם) - בחלוף 5 שנים מיום ביצוע העבירה.
עבירות חטא (למשל, עבירות תעבורה עם היבט פלילי) - שנה מיום ביצוע העבירה.
לכלל זה ישנם חריגים לדוגמא: עבירות לפי חוק עשיית דין בנאצים ועוזריהם ועבירות רצח כנגד ראש ממשלה מכהן הן עבירות שלא תחול לגביהן התיישנות. כמו כן, ישנו החריג המצוי בסעיף 9(ד) לחוק המתייחס לעבירות הסגרה שמניין התקופה לגביהן כאילו העבירה בוצעה בישראל. ובנוסף, החריג המנוי בסעיף 9(ג) בו מניין התקופה יחל מיום הליך החקירה האחרון בתיק או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון בבית המשפט, לפי המאוחר מביניהם.
ההתיישנות לא חלה רק על עבירות פליליות אלא היא חלה גם על העונשים שבצידן. כלומר, אם חלף זמן רב ממועד מתן פסק הדין הסופי ועד לביצוע העונש בפועל, תחול על העונש התיישנות ושוב, בהתאם לסיווג העבירה.
בעבירות פשע – בחלוף 20 שנים, בעבירות עוון – בחלוף 10 שנים ובעבירות חטא - בחלוף 3 שנים.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי