תקיפה בין בני זוג
עבירת התקיפה מוגדרת בסעיף 378 לחוק העונשין, התשל״ז - 1977, הקובעת כי ״המכה אדם, נוגע בו, דוחפו או מפעיל על גופו כוח בדרך אחרת, במישרין או בעקיפין, בלא הסכמתו או בהסכמתו שהושגה בתרמית - הרי זו תקיפה״.
בהמשך להגדרה זו, מוגדרים סוגים שונים של עבירת התקיפה, דוגמת תקיפת שוטר או תקיפת עובד ציבור, כאשר עבירה של תקיפה סתם היא ברף הנמוך ביותר מבין עבירות אלו והעונש בצדה הוא עד שנתיים מאסר, ועבירה של תקיפה בכוונה מחמירה היא החמורה שבהן, ובצדה עונש מקסימלי של 20 שנות מאסר.
סעיף 382 לחוק העונשין הוא שמגדיר את עבירת התקיפה בין בני זוג, וקובע מספר דרגות של חומרה. כך למשל, עבירה של ״תקיפה סתם של בן זוג בנסיבות מחמירות״ קובעת בצדה עונש כפול מהעונש הקבוע בגין עבירת התקיפה. דרגה נוספת היא ״תקיפה הגורמת חבלה של ממש״, שהעונש בצדה הוא עד 6 שנות מאסר, כפול העונש בגין עבירה של תקיפה חבלנית.
מכאן, שהמחוקק רואה בעובדה שמדובר בבני זוג נסיבה מחמירה, כאשר לעבירת התקיפה הרגילה הקבועה בחוק, מתווספות נסיבות מחמירות, אשר מביאות גם להחמרה בעונש שניתן להטיל בגינן.