חובת נוסע להתקשר לגופי הצלה
סעיף 64א1 לפקודת התעבורה שנחקק ב 2011 קובע את חובתו של נוסע ברכב:
"נוסע ברכב המעורב בתאונה שבה נפגע אדם חייב להתקשר לגופי ההצלה הנחוצים ולהזעיקם למקום התאונה, בהקדם האפשרי בנסיבות העניין, אלא אם כן נוהג הרכב עצר והזעיק עזרה..."
סעיף זה מופיע בפקודה לאחר סעיף 64א, על חלופותיו, המחייב את נהגו של רכב, המעורב בתאונה, בחובה כפולה:
1. החובה לעצור, כדי לעמוד על תוצאות התאונה;
2. החובה להזעיק עזרה, שהנה חובה מוגברת, הכוללת "הושיט עזרה מתאימה בהתאם לנסיבות המקרה ולמקום התאונה, ובכלל זה, בהתאם לנסיבות המקרה, הזעיק את גופי ההצלה המקצועיים הנחוצים למקום התאונה, המתין ליד הנפגע עד להגעתם, דאג למניעת כל נזק נוסף לנפגע ככל יכולתו והגיש לנפגע עזרה ראשונה אם ביכולתו להגישה על פי הכשרתו".
עיון בלשון הפקודה מבהיר מייד, כי חובתו של הנוסע מצומצמת מאוד, בטיבה ובהיקפה, מחובתו של הנהג: החובה לעצור אינה חלה כלל על הנוסע (שממילא אינו שולט ברכב, אחרת היה 'נהג' ולא 'נוסע'); והחובה להזעיק עזרה שונה מהותית, בהיותה מצומצמת להתקשרות לגופי הצלה בהקדם האפשרי, אם הנהג לא עשה זאת.
הגיון הדברים ברור, לפי שרטוטם של מעגלי - היקף של אחריות- בכוח וקרבה פיזית לאירוע ולתוצאותיו:
הנהג הוא גם אחראי - בכוח לתוצאות וגם מצוי בקרבה לאירוע, ולכן מוצדק לחייבו הן בעצירה ובזמינות לגופים חוקרים והן בווידוא הגעתה של עזרה נחוצה מגופי הצלה; הנוסע איננו אחראי בכוח לתוצאות אך מצוי בקרבה לאירוע (ולעתים יש לו יכולת להשפיע על התנהגות הנהג לאחר התאונה), ולכן חובתו איננה כוללת עצירה וזמינות לחקירה אלא רק הזעקת גופי הצלה. גם עונשו, היה והפר חובתו המצומצמת, עד מחצית מעונשו של נהג; עובר אורח איננו אחראי בכוח לתוצאות, אך אם מצוי הוא בקרבה לאירוע קמה עליו חובה לסייע לְנפגע שמצוי סכנה חמורה ומידית, כשחובה זו יכול ותתמצה בהזעקת גופי הצלה. היה והפר חובתו המצומצמת, יהא עונשו קנס בלבד, לפי חוק לא תעמוד על דם רעך, תשנ"ח- 1998.
הקו שהתוותה ההלכה הפסוקה
בע"פ 4311/14 אבוטבול נ' מ"י, בעקבות ע"פ 4289/14 חנונה נ' מ"י, קבע בית המשפט כי הערך המוגן בעבירה זו הוא רק ההגנה על שלמות גופו וחייו של הנפגע:
סעיף 64א1 לפקודת התעבורה מגדיר את חובתו של הנוסע ברכב כחובה להזעיק את גופי ההצלה הנחוצים בהקדם האפשרי, אלא אם עצר הנהג והזעיק עזרה. חובה זו מצומצמת יותר מחובתו של הנהג המוגדרת בסעיף 64 א לפקודת התעבורה, לפיה על הנהג לעצור במקום התאונה, או קרוב ככל האפשר, כדי לעמוד על תוצאות התאונה ולהזעיק עזרה. על אף ההבדל בניסוחם של סעיפי - החוק, תכליתם דומה- הגנה על הערך של שלמות גופו של אדם והטלת חובה על נוסעי הרכב הפוגע כלפי נפגע התאונה. סעיפי החוק נועדו לאותם מקרים בהם המחויבות האנושית שבין אדם לחברו נסוגה מפני שיקולים אנוכיים או אדישות גמורה, ונועדו להרתיע את המעורבים מלנטוש פצוע בזירת התאונה מבלי שהבטיחו כי תוגש לו עזרה על ידי כוחות ההצלה המוסמכים. סעיף 64א1 לפקודת התעבורה מתמקד ביכולתם של הנוסעים ברכב להשפיע על מצבו של הנפגע על ידי הזעקת כוחות ההצלה.
אם כך, בעניין אבוטבול ובעניין חנונה, כל מטרתו של סעיף זה היא חינוכית והרתעתית: לאכוף את קיומה של מחויבות אנושית בסיסית שבין אדם לחברו, מקום שעלולה היא להישכח מטעמים אנוכיים או אדישות פושעת. אין העניין בהורדת מלכות שמיים לארץ כאן ועכשיו; אין דרישה מאדם רגיל לנהוג כמלאך הדרישה היא טבעית, פשוטה, נחוצה וראויה מאין- כמוה.
אין לראות בדברים אלו ייעוץ משפטי או תחליף לייעוץ משפטי אישי פרטני ובכל מקרה מומלץ להתייעץ בנושא עם עורך דין פלילי המתמחה בעבירות תעבורה